מצבי חירום

הורים יקרים,

המצב הביטחוני המסלים בעוטף עזה יכול להגביר באופן טבעי בכולנו, מבוגרים וילדים, תחושת חוסר וודאות, חששות ופחדים.

הילדים חשופים גם כן ברמות שונות לאירועים אלו. מידת מעורבותם קשורה לגילם, נטיות אישיות, רמת התפתחותם, סביבתם וקירבתם לאנשים שנפגעו.

(עקרונות אלו ברובם תואמים גם למבוגרים)

1. לילדים יש כוח להתמודד - חשוב שכהורים תשדרו לילדכם שאתם מאמינים בהם ביכולתם להתמודד כדי שיאמינו בעצמם.
2. ילדים מושפעים מהרגשות ומצב הרוח של הוריהם - ילדים בכל גיל כולל מתבגרים ערים למצב רוחכם גם אם אינכם מדברים איתם בגלוי על כך. ככל שילד צעיר יותר הוא מושפע יותר. חשוב  שתעבירו להם מסרים של אופטימיות, ביטחון ותקווה.
3. חשיפה מוגבלת לאמצעי תקשורת - הילדים מושפעים מאוד ממה שהם רואים ושומעים בחדשות. הם חשופים לכך גם כשנראה שהם עסוקים במשחקיהם. חשוב למנוע מהם ככל שניתן חשיפה לתכנים קשים שאינם הכרחיים כגון: תמונות חוזרות של נפגעים בכלי התקשורת. מתבגרים - יש הבדלים טבעיים ביניהם בצורך בקבלת מידע. יש המעוניינים בצמצום החשיפה למידע ויש הזקוקים להתעדכן באופן שוטף כדי להגביר תחושת שליטה. כל דפוס הינו לגיטימי. עם זאת חשוב להימנע מחשיפה חוזרת ונשנית לתמונות קשות ולמידע חוזר בכל גיל כולל מבוגרים.
4. מידע מותאם ומתן אפשרות לביטוי אישי - המידע שאתם נותנים לילד חשוב שיהיה מותאם לגילו,  לרמת התפתחותו  ולקרבתו לאירוע. חשוב להבחין בין שמועות לעובדות, לתת מידע ענייני ולהימנע מפרוט יתר ותיאורים מפחידים. חשוב לאפשר לילד ולמתבגר לבטא את רגשותיו ומחשבותיו במידה ורוצה בכך. יש לומר להם לציין שרגשות כפחד, כעס, עצב וכל רגש שהוא הם תגובות "נורמליות" למצב ה"לא נורמלי".
5. הערכות מקדימה בשגרה למצב חירום: חשוב להראות לילדים בהתאמה לגילם ולרמתהתפתחותם, היכן המרחב המוגן הביתי, לתת להם מידע אודות האזעקה כמגינה עלינו ולתרגלהגעה למרחב המוגן באופן אישי וכן בהתאמה לתרגיל עורף ארצי. רצוי לשתף את הילדים בהתאמה להם, בהכנת המרחב המוגן למצב חירום. ילדים צעירים - קישוט המקום, שימת צעצוע או משחק אהוב במרחב המוגן וכד'. ילדים מבוגרים יותר או מתבגרים - לקיחת חלק פעיל בהכנת המרחב המוגן בהתאם להוראות פיקוד העורף. שיתוף הילדים באופן פעיל בהיערכות לחירום מסייע במתן תחושת שליטה ומסוגלות ומסייע להתמודד באופן מיטבי במצבי לחץ וחירום.
6. פעילויות מותאמות - כדאי לכוון את הילדים בכל גיל לצפייה בתוכניות מתאימות לגילם ולפעילויות מתאימות (משחק, יצירה, פעילויות גופניות, ריקוד, וידיאו, מוסיקה, תפילה, חברים, ספרים ועוד). פעילויות מהנות ומרגיעות מסייעות מאוד גם למבוגרים. מתבגרים - נוטים לרוב להישען על קבוצת השווים איתם  הם בוחרים לחלוק מחשבות ורגשות, לשאוב ביטחון ולמצוא דרכים לפתרון בעיות.
7. הרגעת ילדים - קפיצה: ניתן לקפוץ עם הילדים במקום כדי לשחרר אנרגיה ופחד. חיבוק חזק: אפשרי לתת לילד לחבק אותנו חזק ולהרפות מספר פעמים: זאת כדי לשחרר את השרירים שמתכווצים במצב של חרדה. נשימה ונשיפה: לשים יד על הבטן, להכניס אוויר, לנפח את הבטן כמו בלון ולהוציא את האוויר לאט לאט. לילדים צעירים: שימוש בבועות סבון, חיבוק דובי או כל חפץ מועדף. כן ניתן לשים מתחת לכרית-בובה (בובת הדאגות") שאוספת את כל הדאגות והפחדים של הילד או " מטה קסמים" ששומר עלינו.
8. שגרה - חשוב לשמור ככל שאפשר על סדר היום הרגיל-הדבר מעניק תחושת ביטחון ומוגנות. לילדים וגם לנו כמבוגרים. אצל מתבגרים במיוחד חשוב לעודד המשך הקשר עם קבוצת השווים.
9. תפקידים - כדאי ורצוי לשתף את הילדים במילוי תפקידים מותאמים לגילם, לאופיים ולרמת התפתחותם. הדבר מעניק תחושת מסוגלות ובטחון. מתבגרים - כדאי לכוון בני נוער לפעילות מסייעת בקהילה - הפעילות מפחיתה חרדה ומגבירה תחושת שליטה ומסוגלות.
10. מוגנות - חשוב לומר לילדים שאנו כמבוגרים - הוריו, הגננת, צוות ביה"ס הצבא והמשטרה עושים ככל שניתן כדי לשמור עליו ועל בטחונו. ניתן גם לציין מה הם עושים כדי להגן עלינו.
11. ייתכנו אצל ילדים באופן זמני חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר כגון: עליה התפרצויות, בכי, כעס, היצמדות להורה, מציצת אצבע, הרטבה, קשיי שינה וכו'. אלה הם תגובות נורמליות וצפויות למצב שמעורר חרדה. תגובות אלו הן בדרך כלל זמניות וחולפות. תמיכת ההורה בילד יחד עם שמירה גמישה על שגרה מסייעת. אצל מתבגרים - ייתכנו הפרעות שינה, ושינויים בתאבון, רמת חרדה גבוהה, התפרצויות, הסתגרות וכו'. גם הן בד"כ תגובות זמניות וחולפות בתגובה למצב.
12. פניה להתייעצות מקצועית - אם אין הטבה בהתנהגויות השונות מהרגיל אצל הילד או המתבגר במהלך שבועיים או שלושה. מבוגר, מתבגר או ילד שמעורב מקרוב באירוע - נחשף ישירות, נפגע או מכיר את הנפגעים ייתכן ויהיו אצלו שינויים משמעותיים בתפקודו בתקופה הקרובה כקשיי שינה, קשיי ריכוז, עצב, אשמה, שינויים בתיאבון, הסתגרויות, הימנעות מפעילויות שונות וכד'. במקרים רבים השינויים הם זמניים. במידה ואין הטבה במהלך שבועיים שלושה, חשוב להיוועץ עם איש מקצוע.

בכל שאלה או התלבטות אתם מוזמנים לפנות לפסיכולוגים במערכת החינוך של ילדכם (גנים/ביה"ס). נקווה לימים שקטים ורגועים יותר.

נאוה רום-קיזמן

מנהלת יחידת חירום ושמירת חוסן

שפ"ח רמת גן