בראש חודש מר חשוון ,הנקרא גם חודש בול

כשכל התחזיות חזו עננות שחורה,ממטרים ואפילו "מבול",

עלינו לירושלים,בה ההיסטוריה זועקת מכל פינה

וכל ביקור בה הופך להיות חוויה "עוצמתית" ומרנינה.

כבר בהתחלה ,השמש האירה לנו, בזוהרה, פנים

וצחקה  בשובבות על עורכי התחזיות והסקרים.

בדרכנו לבירה  התעכבנו  ,לארוחה קלה ,בעמק איילון

שעליו במלחמת יהושע –האמורי נאמר-"שמש בגבעון דום.."

זהו מקום אסטרטגי על ציר התנועה העולה  לירושלים

כפי שההיסטוריה הוכיחה לא פעם אחת ולא פעמיים.

בעמק זה יהודה המכבי הביס את היוונים באמאוס

והם נסו על נפשם , אחוזי  אימה וכאוס

בעמק זה הקימו הצלבנים מצודת דרכים

בשם מבצר לה טורון דה שבלייה=מגדל הפרשים.

כאן במלחמת העצמאות היה העמק עקב מדם

שנשפך כמים ,במבצעי בן נון ובמבצע  יורם.

לטרון נשארה מובלעת בשליטת הירדנים

עד  לשחרור ה במלחמת ששת  הימים.

מלטרון חלפנו על פני מקום נוסף  שעל הדרך לבירה חולש

ואשר גם הוא ידע ,במלחמת השחרור, הרבה דם והרבה אש,

הלא הוא הקסטל(=קסטלאום )שגם בו הקימו הצלבנים מצודה

כחלק ממערך מצדיות  שפוזר בכל הסביבה.

שם,עבד קאדר אל חוסייני,מנהיג כנופיות  הפורעים

נהרג ע'י הפלמחניקים  שיצאו לקרב מקריית ענבים.

באפריל 1948   נכבש  לבסוף המקום

ונפרצה הדרך לירושלים ,במבצע נחשון.

המשכנו  לנסוע והגענו לחומות העיר העתיקה

ש סולימן הראשון/המפואר במאה ה16 בנה.

היה זה מפעל הנדסי  כביר ו אדיר

שתחם בתוכו קמ"ר אחד של העיר.

אורך החומה כ4000  מ וגובהה 12 מטרים

ובה 34 מגדלי שמירה ו- 7 שערים.

היא בנויה  לתלפיות מאבני גזית

בראשה שיניות , וחרכי ירי  בחזית

פנינו לשער ציון ,באזור הדרומי מערבי של העיר העתיקה

ושמענו כיצד רצו היהודים לשמור על רציפות השליטה

וכיצד  הפלמח  ניסה לחבור ל 150 החיילים ול1700 היהודים הנצורים ברובע

ואשר לכבוד  גבורתם ועוז רוחם, צריך "להסיר את הכובע".

בחודש מאי 1948 כוח של פלמח ופלוגת עציוני, בפיקודו של  דוד אלעזר

פרץ את השער , ולמגיני הרובע  הנותרים חבר

אך בגלל סכסוך בין היחידות,מי יחזיק בשער,למרבה החרון

השער  נתפס מחדש על ידי צבא ירדן – הלגיון

וכך נותר   שער ציון  ,עד 1967, כ מוצב ירדני  מול הר ציון ,

מזכיר ,במידה מסוימת ,את  ה"חידלון ".

ראינו גם , כ 50 מ משער  ציון ,את הסימנים  לניסיון הפריצה

שבחודש יולי  1948  ע'י כוחותינו ,נעשה ,

עם פצצה בצורת קונוס ומטען צינור

לא הצליחו לפרוץ בחומה  אפילו חור

המשכנו לחצר של בתי מחסה- מעין דיור מוגן

שנבנה עי כולל הולנד ודויטשלנד, מזמן, מזמן* .

 המקום  סיפק  פתרון למצוקת הדיור  של אותם הזמנים

עי מתן דירות חינם למשך שלוש   שנים

* [1860-1890]

ב28.5.48הרובע היהודי  נפל לידי הירדנים

כאשר נותרו בו פחות  מ50 לוחמים {כשירים }

ובחצר הנ"ל התקיים י מסדר הכניעה

וכל הגברים  יצאו ירדנה , לשביה.

אחד מבתי המחסה ,בית רוטשילד מכונה.

 עכשיו ,תלמוד תורה חרדי בו "  חוסה".

הילדים יושבים במבנה של חת בכיתות

והמלמד עומד מעליהם, מקיש במקל במקום בשוט.

ולקצב הקשותיו  הקצובות הם משננים במקהלה

פרק כזה או אחר מהנביאים או מהתורה.

יצאנו מהחצר ובסמוך לה, ברחוב גלעד בפינה

ראינו את המקום בו נטמנו  חללי הרובע  באדמה

48 חללים שהועברו ב67  לקבורה בהר הזיתים

ובפינה  נותר  רק אתר הנצחה, לדורות הבאים.

המשכנו ברחוב גלעד וחלפנו על יד  בית כנסת החורבה

אשר פגז ירדני,במלחמת העצמאות , בו פגע

ומשנת 2003 הבניין  נמצא בשיקום ובבניה

וייתכן כי יושלם ויפתח  בשנה הבאה

שמענו במקום, כיצד הגיע לעיר ,ר יהודה חסיד עם עולים

 בשנת 1700,מהעיר שדליץ שבפולין,

וכיצד החל  בבניית בית הכנסת ומת זמן קצר אחרי כן,

מבלי שנותר איזשהו גורם שימשיך לממן.

ושמענו כיצד הנושים  חסרי המנוח

הרסו את כל מה שנבנה ,במלוא הכוח

וכך עמדה ה"חורבה "עשרות שנים

עד 1853  שבנוהו מחדש ה"נדבנים"

( מונטפיורי ורוטשילד  )

אך כאמור ב1948 הבניין  נהרס ונחרב

ועתה לתפארתו הניאו ביזנטית הוא    שב

המשכנו למוזיאון וואהל לארכיאולוגיה וירדנו 3 מ מתחת לעיר

להציץ ברובע הרודיאני  מרשים  ואדיר.

ב37 לפני הספירה מינו הרומאים את הורדוס למלך יהודה

הוא השתלט על ירושלים וחידש  את תפארתה .

בחלקו הגבוה של הר ציון נבנתה ירושלים העליונה

לבעלי הממון ,,האצולה והכהונה.

ובעיר דוד=ירושלים  התחתית נותרה דלת העם

למרגלות הר הבית התפרש  משכנם

ואנו בקרנו,בביתם של כוהנים בעיר העליונה

ממנה נמתח גשר (קשת וילסון)  להר הבית-"להר המוריה.

הבית  כולל  בורות מים,חדרי אמבט ומקוואות

כדי  שהכהן יוכל להיטהר לפני הקרבת הקורבנות.

ובבית השתמשו בכלי אבן ולא בכלי חרס רגילים

 לפי שאינם מקבלים טומאה באכילת חולין.

והפאר ה רומי הלניסטי  ניבט מכל פינה

מקירות הסטוקו, ,הפרסקאות והפסיפס שעל הריצפה

בשנת 66 לספירה, פרץ ביהודה  מרד נגד הרומאים

ב69 לספירה הגיע הצבא הרומי ובראשו טיטוס  , לדכא המורדים.

טיטוס  צר  על ירושלים  ובשנת 70לספירה

  שרף המקדש וגם את  העיר העליונה

בקרנו בבית השרוף–ביתו של קתרוס הכהן

שם קורה מפויחת  נשארה לעדות, וכידון גם כן

צפינו בסרט על פנחס הכהן ,אשתו וילדיו בעלי העמדות המנוגדות

והבנו על איזה מחלוקות חרבה העיר הזאת.

משם  חלפנו על קטע מהקארדו  שנבנה ב130 לספירה*

כחלק מהעיר הלניסטית-אלילית  -" איליה קפיטולינה".

הקארדו היה הרחוב הראשי של העיר , המרכז הכלכלי מסחרי

שהוארך במקצת,מאוחר יותר ,ע'י הקיסר הביזנטיני.

·         ע'י אדריאנוס

·          

בעקבות  הקמת העיר  האלילית פרץ( 132-134} מרד בר כוכבא

בתמיכתו הרוחנית של רבי עקיבא.

הקארדו נשאר על תילו עד לשנת שבע מאות ארבעים ושבע

אז נהרס ברעידת אדמה, ע'י איתני הטבע.

משם הלכנו לשער יפו =שער חברון (באב אל חליל)לטיול על  החומות

וצפינו על  מבני ירושלים ואתריה  ועל  הגגות.

ראינו את מצודת דוד שהוקמה על יסודות מבצר{פצאל} שהורדוס בנה

כחלק ממערך פרוטקשן, מערך  של הגנה.

המצודה  שימשה  מחנה צבאי לרומאים ,,לבזנטים לערבים ולצלבנים ,

העותומנים הוסיפו לו  חפיר , צריח ורחבת תותחים

מעל החומות ראינו  גם את שכונת ממילא,כפר דוד,ימין משה,משכנות שאננים

בריכת השולטאן,הדורמיציון,הר הצופים והר הזיתים

חזרנו  על עקבינו לשער ציון

ולמסעדת טנג'ין  נסענו דרך  גיא בן הינום.

הגיא נמצא ממערב לעיר העתיקה ומדרום להר ציון

כאן הקריבו למולך בני אדם ולא רק צאן

מכאן הפעילו ,במלחמת העצמאות ,"רכבל צבאי"

שלנצורים בעיר העתיקה ,אספקה הביא

(משמעה להר ציון)

לאחר סעודה דשנה בטנג'ין, המוכרת  לקבוצה

נסענו לעין כרם שלמרגלות  הר אורה.

בשנת 1948 היה זה כפר נטוש, בהחזקת האפוטרופוס  לנכסי נפקדים

והוא יושב, בשנה זו  ,עי קבוצות שןנות של עולים.

בליל תרבויות מאירופה,תימן ומרוקו שבאו לארץ הצבי

והתיישבו ו ליד כפר נוער שהקימה רחל ינאית בן צבי.

כאן בשנת 1 לפני הספירה ,יש המאמינים

נולד יוחנן  מבשר ישו ומטבילו ,כעבור שנים.

יוחנן נולד יהודי  לזכריה בן ישראל  הכהן ולאלישבע .

יוחנן  נולד (לעקרה)תוך עקיפת הטבע.

מכל מקום יוחנן המטביל היה חסר מזל

הוא נרדף עד צוואר והפך מהר לז"ל

הורדוס אנטיפס כרת את ראשו

והביאו כשי ,על מגש, ,הישר ל ביתו.

במרכז הכפר עומדת  כנסיית יוחנן המטביל=יוחנן בהרים

שם ישנה מערה שבו יוחנן נולד,כך הנוצרים  מהרהרים.

ועל מורדות הגבעה ,במקום בו גרו הורי יוחנן ,

במקום ששם ביקרה אותם  קרובתם מרים,

עומדת כנסיית הביקור הידועה

שצליינים רבים   באים ופוקדים אותה ..

מעליה , נמצא הכפר הרוסי =גורני ,עם מספר מבנים

של כנסיות ,בתי קברות ו מגורי נזירות וצליינים

ובמיוחד מזדקרת כנסייה גדולה, עם 5 "צריחי בצל"

המתנשאים לרום כ שואפים אל  על.

את הכנסייה  י הנ"ל יזמה  ייליזבטה פיודרובנה בתו של לודוויג הרביעי

שהייתה גם נכדתה של ויקטוריה המלכה-מהצד האנגלי

לאחר שבעלה סרגיי אלכסנדרוביץ * נרצח עי בולשביק מתנקש

בשנת אלף תשע מאות וחמש

{*סרגיי היה בנו של הצאר אלכסנדר השני)

מלחמת העולם קטעה את הבנייה,

ו ב1917 גם ייליזבטה נפחה את נשמתה(נרצחה)

לכן עמדה הכנסייה בלתי גמורה שנים רבות 

עד שבשנת 2005 ,בני ג'אלה ,גמרו לבנות.

התחלנו את הטיול ,בעין כרם ,במעין מרים

מקום שאלישבע ומרים ,נפגשו בו  בעת  הריונן

ממי מהמעיין לגמו לרוויה

ונסכו בו פן  מיוחד של קדושה.

משם עלינו בדרך למנזר האחיות ציון

אשר הוקם ב860 1 ע'י המומר רטיסבון .

בדרך צפינו על כנסיית הביקור,הכפר הרוסי ,העמק וההרים

וראינו  משם נופים נהדרים-מדהימים.

בקרנו גם בבית הספר" ברושים""

 שבו יצחק בשור בילה את שנות הנעורים.

שמענו על אמו ומפעל ההזנה  השכיח

ועל מפעל הגזוז של אביו ,שלא כל כך  הצליח.

הסתובבנו במקום השומר על אופיו הכפרי

מוקף הרים עמקים יערות ועצי פרי

והאמת שבא לנו לטעום  ולראות

 הרבה יותר,....עוד ועוד.

אך מגבלות הזמן ומזג האוויר

אילצו אותנו לנקוט בצעד  סביר

ולחזור לאוטובוס בידיעה ברורה

שהשארנו מקום לפעם הבאה.

כאשר  יצאנו מהכפר,  החל גשם זלעפות

ופקק השתרך בדרך עם כלי רכב למאות ,

אך אז  כבר לא היה חשוב לנו מזג האוויר

כיוון שבמהלך הטיול את פניו אלינו האיר

כשהגענו לרמת גן 

מזג האוויר היה מצוין

ואנו בסיפוק רב יכולנו   להכריז ו לומר

כי עוד טיול מוצלח בשלום  עבר

 טיול לירושלים(1)