שלי ורדי – פסיכולוגית חינוכית

העבודה כפסיכולוגית עם מתבגרים במסגרת תיכונית טומנת בחובה לעיתים מפגשים מרגשים, ליווי ושיתוף בתהליכים אישיים לא שגרתיים ובסיפורי חיים ייחודיים.

לרוב אני פוגשת את המתבגרים הבאים עמי בקשר ברגעי משבר ומצוקה, הם צמאים לאוזן קשבת ומייחלים למצוא בעזרתי פתרון לבעיותיהם.

בשנתיים האחרונות התאפשר לי לטפל ולייעץ לבני נוער בעלי נטייה הומוסקסואלית, אשר ביקשו את עזרתי בפתרון מצוקותיהם. התנסויות דומות היו גם  לפסיכולוגים  נוספים,שותפיי בשירות, העובדים במסגרות  תיכוניות בעיר. המודעות הגוברת לקיום התופעה של הזהות ההומוסקסואלית  והתהליך, האיטי אמנם אך הדרגתי, ללגיטימציה של הומוסקסואליות מניעים יותר בני נוער להעיז ולגלות את זהותם, לשתף בסודותיהם את אנשי המקצוע .יש גם אלה אשר פונים לעזרה מקצועית כאשר המודעות לזהותם אינה קיימת עדיין, אך ישנה אצלם תחושת שונות גדולה, מלווה בפחד,תהיות והתלבטויות  רבות רגשות קשים המניעים אותם לבקש עזרה מקצועית.יש  ביניהם אשר עברו את שלב המודעות והגילוי העצמי, הם שיתפו את חבריהם לסוד ומבקשים את עזרתי על מנת להפסיק את ההסתרות והשקרים מהוריהם, צורך הכרוך בחשש מדחייה אך גם כמיהה להתקרבות מחודשת להורים ותקווה לקבלה מצידם.

מפאת הסודיות הטיפולית לא אפרט כאן פרטים ועובדות חיים של בני נוער איתם הייתי בקשר טיפולי. אתמקד בשלבי ההתפתחות של הזהות ההומוסקסואלית, אמקד את תחושות העיקריות שבני נוער אלה חווים ואת הצרכים העיקריים שלהם מהסביבה, מהחברה ומהמשפחה על מנת להקל עליהם בגיבוש הזהות המינית, בגיבוש דימוי עצמי חיובי, להפחית  את המועקות ולחצים ולהבטיח בריאות נפשית בעתיד.

כמה מילים על התיאוריות המסבירות התפתחות של הזהות ההומוסקסואלית:

אין תשובה ברורה לשאלה מה הוא אותו הדבר הקובע את הנטייה המינית והופך גבר או אישה להומוסקסואל או לסבית. ישנן גישות שונות הנותנות ביטוי לוויכוח המסורתי בין השפעת התורשה להשפעת הסביבה.

העמדה המקצועית הרווחת בתקופה זו מעמידה את ההסבר לנטייה המינית בגורמים ביולוגים, גנטיים. יש גישות נוספות המייחסות את התופעה למערך נפשי-משפחתי-חברתי. 

יש להבחין בין  אימוץ של זהות הומוסקסואלית המערבת מרכיב קוגניטיבי של הגדרה, מודעות ותודעה אישיים ומזוהה עם סגנון חיים מסוים, בעוד התנהגות מינית הומוסקסואלית יכולה להיות אירוע מזדמן שאין עמו מחויבות לסגנון חיים.

אנשים רבים לא מודעים כלל על התהליכים הנפשיים שאנשים צעירים עוברים כאשר מתחילים לחשוב על עצמם כעל הומוסקסואלים או לסביות.

מה עובר עליהם כשמבינים שהם חלק מקבוצת מיעוט?

ובאיזה אופן שונה חווית הנעורים שלהם וחווית הגיבוש המיני שלהם מזו של צעירים אחרים?

חשוב לזכור: יהיו מה שיהיו הגורמים לנטייה המינית ,גנטיים או סביבתיים-נפשיים, האנשים לא בוחרים את נטיתם המינית, והידיעה "אני הומו","אני לסבית", "נוחתת" עליהם כשאינם מוכנים כלל.

ההיכרות עם החוויה הראשית ,הרגשות המרכזיים המלווים אותה,הבנת שלבי ההתהוות של הזהות ההומוסקסואלית וקבלתה, עשיות לסייע לסביבה הקרובה לתמוך בבני הנוער אלה ולהקל עליהם את הדרך.

חשוב לציין ולהבחין בין התנהגות מינית הומוסקסואלית לבין זהות הומוסקסואלית.

התנהגות הומוסקסואלית לא משקפת בהכרח נטייה הומוסקסואלית ומתרחשת לעיתים בנסיבות סביבתיות או בתקופת ההתבגרות מתוך להט הדחפים ,סקרנות לחוות חוויות וחיפוש שבירת גבולות. לבני נוער אלה אין תודעה וזהות הומוסקסואלית,עבורם זה אירוע מזדמן ואין להם לרוב חשש כבד ומתמשך שיפתחו סגנון חיים מסוים, הם חוזרים לנטייתם הטבעית ההטרוסקסואלית.

המוקד להבנה ולטפול כאן הינו באנשים צעירים הנמשכים באופן קבוע ולאורך זמן לבני מינם ,בהדרגה מגיעים להגדרה עצמית ולמודעות עצמית שהם הומוסקסואלים, דבר הכרוך ב שינוי סגנון החיים ובשינויים עמוקים בתודעה העצמית.

תהליך ההתפתחות של הזהות מתחיל בתקופת ההתבגרות  המינית ונמשך בבגרות,בעצם ממשיך להתקיים כל החיים. ככל שהגלוי האישי על נטיה הומוסקסואלית  חל בגיל צעיר יותר, כך הפגיעות האישית והקונפליקטים הפנימיים רבים יותר:

שני סיבות עיקריות לפגיעות האישית של בעלי נטייה הומוסקסואלית:

1.              הומופוביה מופנמת:

          אנו גדלים בחברה הנותנת כל הזמן חיזוקים להתנהגות הטרוסקסואלית ומשדרת מסרים גלויים וסמויים נגד הומוסקסואליות. החברה גורמת להפנמת עוינות, פחד וסלידה להיות במחיצתם של הומוסקסואלים.

          גם אלה המגלים בשלב מסוים של החיים שנמשכים לבני מינם הפנימו מודל חברתי הטרוסקסואלי,תמונת העתיד שלהם משתלבת עם המודל ההטרוסקסואלי: "כשאגדל אהיה כמו הורי",כך הם עלולים להרגיש אכזבה מעצמם, דחייה עצמית ושנאה עצמית,רגשות אלה הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהדימוי העצמי שלהם.

2.       אפיונים ההתפתחותיים של גיל העשרה הכוללים ניסיון חיים מצומצם, ראית הדברים בשחור ולבן,תלות כלכלית ורגשית במשפחה מעצימים את הפגיעות האישית.

שלבים בתהליך ההתהוות של הזהות ההומוסקסואלית:

1.              השלב הראשון- ההתוודעות לשונות: זהו שלב המתחיל  בילדות הצעירה בה מורגשת לראשונה משיכה לבני אותו מין, הכרוכה בפנטזיות  ובמתחים.

          רבים מספרים שמגיל צעיר מודעים להיותם שונים: "תמיד ידעתי שיש בי איזה שוני". בשלב זה בילדות, שונות ו"אחרות" עלולות להיתפש בתודעה כמשהו שלילי.

          אין עדיין הגדרת השונות הזאת, הם לא בטוחים במשמעות הרגשות שלהם ולא מגדירים עצמם כהומוסקסואלים. רובם הפנימו דחייה וסטריאוטיפים שליליים  בנוגע להומוסקסואלים והם לא מתיישבים בעיניהם עם מה שהם. בנוסף, רבים מקבלים את המסר שרגשות של משיכה לבני אותו מין בגיל זה יכולים להשתנות.

    להגדיר את עצמם את רגשותיהם ואת נטייתם: "זה כל כך הפחיד אותי,עד שאפילו לעצמי לא יכולתי לתת דין וחשבון".

2.       השלב השני- שלב הגילוי האישי של ההומוסקסואליות- הרגע בו  "נופל האסימון" ,ההבנה זה מה שאני, עלול להיות רגע כואב ומפחיד שנלווית לו תחושה עמוקה של ירידה בערך העצמי: "לא רציתי להיות הומו", "התאכזבתי מעצמי ממה שאני" – "היה לי קשה לקום בבוקר ולהסתכל בראי".

          חשוב להדגיש שמודעות וגילוי עצמי אין פירושו השלמה וקבלת הנטייה המינית.        תהליך זה של קבלה עצמית עשוי להימשך שנים רבות עד הגיל  הבוגר.

          בחוויה הפנימית הראשונית המתלווה לגילוי האישי הזה יש רגשות של שונות,      בדידות ואבדן.

          השונות: היא חלק בלתי נפרד מההוויה הומוסקסואלית בשלב הגילוי העצמי ונתפסת כמעוותת וסוטה.

          הבדידות: חווית יסוד – החשש מהדחייה ומהנטישה עלול להביא להתרחקות  ולהסתגרות מן האנשים הקרובים ,המשמעותיים. דווקא כאשר הצורך לעזרה כל      כך גדול. שמירת הסוד צורכת אנרגיה רבה,כל סוד מהווה גורם מנכר, מבודד ומרחיק, יש צורך לשקר כל הזמן על מנת להסתיר מהמשפחה והחברה.המחיר    הנפשי של הבדידות הוא עצום. רבים מדווחים שזו אחת התקופות הקשות בחייהם.

          נוסף על הפחד מפני דחייתם ע"י ההורים,ישנם שנמנעים מלספר להם משום שאינם רוצים להעציב אותם, לאכזב אותם ולהכאיב להם.

          תחושת אבדן: לגילוי האישי נלווה ברוב המקרים תחושת אבדן זהות, אבדן השייכות לעולם הטרוסקסואלי בו גדלו, אבדן כל מה שמוכר,כל זאת כאשר      החלופה לא ברורה ונתפשת כאפשרות שלילית.

           "התחלתי להתאבל בעצמי על עצמי, מכל הלב.כל הערכים שגדלתי עליהם, כל התשתית הקיומית, כל המטרות ,כל התכלית – כולם קרסו באחת".

          קיימת גם תחושת אבדן בחלק מהעצמי, מכיוון שהחיים בארון ובהסתרה גורמים לכך שהאנשים לא מכירים אותם באמת.

          קיים אבדן הערך העצמי וחשש מאיבוד חברים ומשפחה. כהגנה מפני גילוי של הנטייה הומוסקסואלית קיימת התבודדות והתרחקות חברתית,עם מחיר אבדן נוסף של המעמד בחברת בני הגיל ואבדן החוויות של בני הנעורים, אבדן  השייכות וסיכול הכישורים והמיומנויות ליצירת קשרים בין-אישיים.

          זהו שלב שעד לקבלתו והשלמתו עובר על ההומוסקסואל תקופה של לחצים נפשיים. במצב כזה אין פלא שאצל רבים מהם עולות מחשבות אובדניות.

          צריך להבין ,צעירים אלה לא תופסים את מצבם כזמני. בדו"ח על התאבדויות של בני נוער בארה"ב,פורסם שמס' ניסיונות ההתאבדות של הומוסקסואלים ולסביות צעירים גבוה פי שניים עד שלושה מזה של הטרוסקסואלים צעירים.

3.       השלב השלישי -"היציאה מהארון": זו תקופה של מפנה, המקדמת את יבוש הזהות ההומוסקסואלית. הצורך להיחלץ מהבדידות והכמיהה לקרבה הם הכוח המניע לספר למישהו. אנרגיה רבה מושקעת בקבלת ההחלטה איפה ,מתי, למי

    ואיך, ואנרגיה רבה מושקעת בדאגה בנוגע להשלכות האפשריות של גילוי זה אל האנשים המשמעותיים.

    החוויה של היציאה מהארון בפעם הראשונה טומנת בחובה סיכוי לעומת סיכון.זו חוויה שמלווה כל השניים את הגבר ההומוסקסואל ואת האישה הלסבית. קבלה ותגובה חיובית מהווה חוויה מתקנת ומקדמת את הקבלה וההשלמה העצמית.

    תהליך היציאה מהארון עלול להיות כואב אך גם מעשיר ומחזק. ההיכרות עם הומואים ולסביות אחרים מחזקת את הזהות החיובית, מספקת מודלים בוגרים חיוביים להזדהות ולהשוואה, ומפתחת רשת תמיכה חברתית.

4.       השלב האחרון - היציאה אל ההורים:

    האנשים הצעירים האלה מחליטים לרוב לספר להורים על נטייתם המינית משום שחשוב להם שההורים יכירו אותם איך שהם באמת,יכירו את הפן הזה באישיותם, הם רוצים להפסיק לשקר ולהסתיר, שיקבלו אותם כפי שהם ולא ידחו אותם.

    בדרך כלל הם מגלים להוריהם אחרי שהספיקו לעבד בעצמם את הגילוי, יש להם רשת בטחון ותמיכה חברתית. איש לא רוצה לאבד משפחה, אי-קבלה ודחייה היא חוויה כואבת גם בגיל מבוגר, אחת כמה וכמה בגיל צעיר שבו ההזדקקות והתלות בהורים חיונית ביותר. ֹ

    מהם הצרכים של הומוסקסואלים ולסביות צעירים ומהי הסביבה המטיבה איתם בתהליך גיבוש זהותם המינית? מה הסביבה יכולה לשנות על מנת להקל עליהם את הדרך, לקצר את שלב ההסתרה, הבדידות עד להשלמה,לאפשר להם להיות מי שהם רוצים להיות באמת.  "הדבר הקשה ביותר הוא להיות מי שאינך".

    (מתוך: "אמא, יש לי משהו לספר לך",בהוצאת שופרא לספרות יפה).

    בשלבים שלפני ההשלמה והקבלה העצמית יש עליהם לחצים נפשיים, יש להם ניסיונות התאבדות ותחושה שאין מוצא ושאיש לא יכול לקבלם. אך כאשר ניתנת להם הזדמנות להתפתח בסביבה תומכת ומודעת, אין להם כקבוצה בעיות של בריאות נפש,יותר מאשר לאוכלוסיה המתבגרת הכללית.

    ההומוסקסואלים נתפסים כחריגים ו"לא נורמלים" ע"י החברה לא רק עקב תוויות חברתיות קדומות,אלא מכיוון שהם נתפסים כאנשים אשר לא מסוגלים לשלוט  ביצרים שלהם, מחצינים אותם ולא מעדנים אותם למען הסדר הטוב וההסתגלות החברתית.

    קיימים מספר גורמים ביולוגים וגורמים סביבתיים ודינאמיים להתנהגות מינית הכרוכה בריבוי בני זוג ובזמניות של קשרים כפי שנתפסים ע"י החברה:

·         הקושי והחשש לאבד את המעמד החברתי הטוב שרכשו בחברה ההטרוסקסואלית מביאה את ההומוסקסואלים לסיפוקים מיניים  מזדמנים ללא קשרים קבועים וגלויים.

·         השנאה של החברה והקשיים שהיא מעמידה מול התארגנות חברתית של אנשים בעלי נטיות הומוסקסואליות,העדר חוקים חברתיים ללגיטימציה של הקשרים החד מיניים, העדר הילדים אשר קושרים לאורך זמן בין בני זוג, הנגישות והזמינות של  פרטנרים, מביאים לקשרים לא קבועים.

·         גורמים ביולוגים של המיניות הגברית  המדגישה את החוויה המינית ופחות מכוונת לאובייקט-השותף למיניות –משחקים אף הם תפקיד בטבע הפעילות המינית שלגברים הומוסקסואלים.

    חשוב להדגיש: במציאות קיימים קשרים קבועים רבים בין הומוסקסואלים, יותר ממה שהחברה חושבת ומאמינה בדרך כלל.

          צעירים הומוסקסואלים ולסביות אלה זקוקים:

    א.      למידע אמין על התופעה, היכרות עם אנשים צעירים כמוהם,אבחנה בין התנהגות הומוסקסואלית, נסיבתית, זמנית ולא מחייבת, לבין נטייה הומוסקסואלית מתמשכת.

       ב.      קבלה מצד האנשים המשמעותיים להם.

    ג.       אוזן קשבת,לא שופטת ,מקום בו יתאפשר להם להתלבט, לעשות בחירות פנימיות והחלטות אופרטיביות לגבי סגנון חייהם אשר ייתן ביטוי לרגשות האמיתיים שלהם. דיכוי של רגשות אמיתיים הוא דבר מאד גרוע.

מטרת ההתערבות הטיפולית של הפסיכולוג עם צעירים בעלי נטייה הומוסקסואלית אינה לשנות את הנטייה והמשיכה לבני מינם – ידוע כבר שנים שמטרה זו מעמידה מראש  את הטיפול במכשלה. המטרה הטיפולית הינה בראש וראשונה לעזור להם בתהליך הבדיקה והחיפוש העצמי של זהות מינית אמיתית וחיובית, בהתפתחות  אישיות בעלת הרמוניה תוך-נפשית, אישיות בעלת כוחות נפש לעבוד וליצור, בעלת תפקוד הולם וחיים ללא מכשולים משמעותיים הנובעים מקונפליקטים פנימיים.

מטרה טיפולית נוספת הינה להפחית ולמזער ככל האפשר את תחושת החריגות בעלת הגוון הסוטה והשלילי, למנוע התבודדות והתרחקות כדי להבטיח יחסים אינטימיים קרובים ואמיתיים, לשמור על ערך עצמי וחברתי חיובי ביחס למיניותם וביחס להיותם בני אדם שווים וראויים לחיים טובים.

אל לנו לאנשי המקצוע המטפלים לשדר חרדה, דחייה  אלא קבלה והבנה למצבם הרגיש של בני נוער אלה. עצות מרגיעות  רבות מדי שמצבם עשוי להשתנות לא מועילות ומרמזות יותר על הצורך של המטפל מאשר על שאיפה שלהם, הן עלולות לקבע את תהליך החופשי של חיפוש  זהות מינית אמיתית וחיובית.

משימה נוספת של הפסיכולוג המטפל בצעירים אלה הינה לעמוד בתווך בין הצעירים לבין סביבתם- ההורים ,המשפחה, חברים ובית הספר, בעיקר בעבודה מול האם אשר התייחסותה משמעותית ביותר לעיצוב דימוי עצמי חיובי של זהות  כוללת וזהות מינית ולעיצוב של אישיות בריאה בעלת אינטגרציה גבוהה בעתיד.

על הפסיכולוג לעזור לצעירים האלה בשאלה מתי ואיך  לספר להוריהם על זהותם האמיתית. לאחר שלב הגילוי העצמי של המטופל, על המטפל לעזור לשני הצדדים להזדהות עם התהליכים שהצד השני עובר.לעיתים קרובות קורה שהגילוי להורים קורה בשלב של לאחר העיבוד של התהליך הגילוי העצמי ובתום  ההשלמה עם המיניות ההומוסקסואלית.  אז ההורים זקוקים לזמן, לתמיכה ולסבלנות מצד ילדיהם  על מנת לעבד את המציאות החדשה עבורם. על מנת לאפשר להתקרבות ביניהם לקרות,חשוב שההורים יבינו מה עובר על ילדיהם ושבנים ובנות יוכלו להבין מה עובר על הוריהם.