|
השנה התרחבה מאד פעילותו של המרכז הטיפולי. המרכז מחולק לשני סניפים הממוקמים באזורים שונים של העיר, במטרה להיענות לצרכי האוכלוסייה בדרום העיר ובצפונה.
דגש מיוחד מושם על הטיפולים הרגשיים. במסגרת זו מציע המרכז טיפול באומנות, במוסיקה ובאמצעות בעלי-חיים.
במהלך עבודת התרפיסטיות, עלה הצורך הגובר לקשר הדוק עם השרות הפסיכולוגי. תרפיסטיות מהמרכז הגיעו לשרות הפסיכולוגי והציגו את עבודת התרפיסט באמנות ובמוסיקה. מפגשים אלו יצרו מודעות גדולה יותר לפעילות המרכז ולעבודה הטיפולית שנעשית במקום.הקשר עם השרות הלך והתהדק ולצוות המרכז הצטרפה פסיכולוגית מהשרות.
חוק החינוך המיוחד התשס"ג, שהוחל השנה מחייב התכנסות ועדת שילוב שתפקידה לקבוע את הזכאות של תלמיד במוסד החינוך הרגיל לקבל סיוע ממתי"א.
הפניות רבות החלו לזרום למרכז הטיפולי. ההפניות הגיעו משלושה מוקדים:
א. מפסיכולוגים,שערכו איבחונים לילדי הגנים
ב. במגננות שהפנו ילדים עם קשיים רגשיים
ג. ממטפלים במרכז הטיפולי שהיו בעיצומם של טיפולים רגשיים.
אנחנו, הפסיכולוגית ורכזת התרפיסטיות במתי"א מצאנו לנכון לשקול בכובד ראש כל פניה ופניה טרם הצגתה בפני ועדת-השילוב. הפסיכולוגית ריכזה אינפורמציה רבה שהגיעה מהפסיכולוגים המאבחנים. במקרים בהם לא הייתה המלצת פסיכולוג היא פנתה לפסיכולוג הגן ,על מנת שיגבה את המלצת הגננת.
קבענו לעצמנו מפגשים, בהם ביקשנו לנסות להכיר את הילד המופנה, הרקע שלו, עוצמת קשייו והמענה לו הוא זקוק. בדרך זו, קיווינו להביא את המועמדים לועדה לאחר שהתקיים דיון מקדים בו הופעלו שיקולי דעת מקצועיים-טיפוליים.
העומס היה רב, המקרים היו מגוונים ובחלקם הצריכו התייחסות מעמיקה ורב תחומית. השתדלנו ברגישות, לקבוע סדרי עדיפויות ולגבש המלצות מתאימות.
בשלב הבא התכנסה ועדת השילוב שכללה את המפקחת על הגנים, את רכזות המרכזים הטיפוליים, נציגי החינוך המיוחד ובתוכם רכזת התרפיסטיות ואת הפסיכולוגית.
כל שם של ילד שהועלה בפני הועדה, הוצג על ידינו מתוך ההכרות המעמיקה שערכנו במפגשים המקדימים.
הועדה דנה, וההחלטה על מתן הטיפול נעשתה בהתחשב בעוצמת הקושי, בשיקולים גיאוגרפיים (מקום המגורים) והמדיום הטיפולי המתאים. המחשבה שהנחתה אותנו היתה שהילד יוכל להפיק את המרב ולמצות את כל האמצעים שהמדיום הטיפולי הספציפי מציע לו. לכן, ילד שנודע לנו על נטייתו המוסיקלית הופנה לטיפול במוסיקה. לעומת זאת, כאשר דנו בילד שמהרקע שלו עלה כי יש לו רגישות
תחושתית הוחלט לא להפנותו לטיפול בבע"ח כדי שהמדיום לא יהיה מוגבל עבורו. ילדים עליהם הגננות דיווחו שאוהבים מאוד עבודות יצירה הופנו לטיפול באמנות.
ההחלטות הקשות ביותר עבורנו היו אלה שנגעו בילדים שהיו בעיצומו של הטיפול הרגשי במרכז.
למרות הרחבתו של המרכז הטיפולי ותוספת שעות- הטיפול הרגשי, נוצר קושי אובייקטיבי להיענות לריבוי הפניות. כאן, עלתה השאלה של סיום הטיפול מול קבלת ילדים חדשים שאכן נזקקים לתמיכה רגשית. כל מקרה נידון בראייה שהתייחסה לתהליך הטיפולי, לקשר עם המטפלת ולהשלכות שתהיינה להפסקת הטיפול.
לשמחתנו הצליחה הועדה לתת מענה לפניות הרבות וגם פניות מאוחרות יותר זכו לקבלת טיפול שהתאפשר עקב הוספת שעות למרכז.
לסיכום, ההערכות שנדרשה עקב החלתו של החוק החדש היוותה עבורנו אתגר מקצועי. זמן רב הוקדש לאיסוף אינפורמציה שפתחה פתח להכרות עם הילד ש"מאחורי ההפניה" ואפשרה דיון נרחב על מתן הטיפול והתאמתו.
אנו מקוות כי התהליך שתואר, תרם לקבלת ההחלטות הנכונות ונתן מענה מספק לאוכלוסיית הילדים הזקוקים לתמיכה רגשית.
כמו כן אנו חשות שעבודתנו המשותפת תרמה להידוק ולחיזוק הקשר המקצועי בין השירות הפסיכולוגי ומתי"א.
|