|
המורה הנכנסת לכתה טיפוסית במדינת ישראל של ימינו מוצאת עצמה נדרשת להיכנס לכתה עם קולב או שמא נאמר ארון מלא כובעים, שאת כולם היא נדרשת לחבוש ולתפקד באופן מיטבי:
עליה לדעת ללמד חומר, להיות בעלת כישורים פדגוגים, להיות בעלת סמכות ומשמעת, לנהל מערכת קשרים עם הורים, לקחת חלק בפעילות בית ספרית- ולעיתים להיות מפיקה של אירוע (טיול, טקס, מסיבה). היא נדרשת להיות בעלת ידע באבחון והערכה של הישגי תלמידים ויכולתם, בעלת הכרות עם מגוון של שיטות לימוד ודרכי הערכה חלופיים. להכיר בצרכים מיוחדים- לקויות למידה למול ילדים בעלי יכולת ופוטנציאל גבוהים במיוחד הזקוקים אף הם להתייחסות ייחודית.
ועם כל אלו, עליה להיות מסוגלת להכיר את התלמידים, את תחושותיהם, הרגשותיהם וחלומותיהם, שאיפותיהם ומצבם החברתי והמשפחתי.
נשמע מסובך? נשמע בלתי אפשרי?
פעמים רבות אנו שומעים מורות הטוענות שאין להן את הזמן הנדרש או את הכלים והידע לעשות את כל אלו גם יחד. המורות חשות לעיתים קרובות כי בתהליכי ההכשרה שלהן ניתן מקום ללימודי הפדגוגיה, אולם לא מספיק להכשרה רגשית לצורכי הילד, והן מתקשות למצוא את הזמן והכלים לצורך כך.
במאמר זה ננסה להראות שאפשר להסתדר עם ילדים ואפשר להכיר ולטפל בהם כראוי גם ללא הבנה מדעית ומקצועית של הפסיכו-דינמיקה של אישיותם ושל מעשיהם. כל מי שניחן באהדה, בטקט, ברוחב לב ואכפתיות, מודעות מוטיבציה ומעט אמפטיה יכול להצליח , ולשפר בכך באופן ניכר את תפקוד הילדים.
עם כניסת המורה לחייו של התלמיד הוא עומד בפני ילד שאישיותו והתנהגותו עוצבה במהלך השנים שחלפו על ידי גורמים גנטיים מולדים, משפחתיים חברתיים, וכן באמצעות החוויות שעבר במסגרת החינוכית: חלקן בונות ומעצבות, וחלקן מתסכלות .מרגע זה המורה הופך להיות זה שבידיו לקחת תפקיד פעיל בהתפתחות אישיותו של הילד, לעצב לשנות או לחזק את מטרותיו עמדותיו והדימוי העצמי של הילד.
הכלי המרכזי שעומד לרשות המורה לצורך כך היא ההסתכלות, ההקשבה: מה אומר לי הילד, מה הוא משדר לי באופן גלוי ומילולי, ומה בצורה סמויה, ב"מנגינה" שבין למילים.
לעיתים ישמיע התלמיד את תחושותיו דרך התנהגותו: בין אם בהפגנה של בעיות משמעת או הסתגרות, השתתפות ותרומה או אלימות וכעס.
לעיתים ניתן ללמוד על תחושתו ומצבו של הילד גם כאשר לכאורה הוא אינו עושה דבר: דרך ישיבתו, מבטו וארשת פניו יכולים לרמוז או אף לעיתים לזעוק על המתחולל בנפשו פנימה.
עלינו להבין כי בראש ובראשונה כל אחת מפעולותיו היא תכליתית גם אם לא תמיד מכוונת ומודעת, ומביעה את עולמו הפנימי הממתין לאוזן קשובה והתייחסות בונה.
בבית הספר "הלל" מופעלת, על ידי מספר מורות, תוכנית שתכליתה לאפשר למורה דרך נוספת משמעותית להכרות והתייחסות עם עולמו הרגשי של התלמיד בכתה. תכנית זו מופעלת אצל חלק מהמורות, חלקה או כולה, והיא נבנתה דרך ניסיון, אינטואיציה ולמידה לאורך השנים.
יתרונה הוא בעובדה שהיא אינה מצריכה כמעט פינוי של משאבים מיוחדים וניתנת להפעלה בהיקף ובאופן המותאם לצרכים המיוחדים של כל כיתה וכל מורה בהתאם.
התוכנית כוללת מתן משימות עבודה בעלות מאפיין משולב רגשי עם החומר הלימודי המועבר באותו זמן בכתה, במסגרת תוכנית הלימודים השוטפת.כלומר, בנוסף לדרישות הלימודיות בנושא הנלמד אנו משלבים ממד רגשי בחומר המאפשר לילד לשלב לימוד חוויתי עם תחושה שהמורה קשוב לתחושותיו, ולמורה מאפשר נקודת מבט נוספת לגבי החלקים האמוציונאליים של תלמידו.
נסקור לפניכם משימה אחת לדוגמא שניתנה לתלמידים, במקרה זה תלמידי כתה ח' בבית הספר. נציג את המשימה, ודוגמאות לתוצרים שנתקבלו, תוך ניתוח קצר של המשמעות ע"י מורות ביה"ס להן ניתן הטקסט לעיון והבעת התרשמות מהתכנים המובעים. ננסה גם להציג את אופני ההתייחסות והפעולה הנגזרים מתוצרי התלמידים, ובסיום נציע רעיונות נוספים אפשריים למשימות דומות אפשריות.
המשימה שניתנה לתלמידי הכתה הייתה חלק ממכלול תכנית הלימודים סביב לחג ט"ו בשבט. לחג זה שסביבו אנו רגילים לבנות תכנים פדגוגים שונים כגון העץ, איכות הסביבה, הצומח ועוד, נתווספה משימה בעלת גוון אישי:
התלמידים נתבקשו במסגרת שיעור שהוקדש לכך לדמיין את עצמם כעץ דמיוני. הם נתבקשו להביע את חוויותיהם כעץ זה בכתב, תוך אפשרות של הוספת ציור מתאים.
ניתנו להם נקודות התייחסות שונות לעניין, וניתן הסבר תוך כדי דיון על הסעיפים השונים של המשימה בכדי לוודא שאכן הילדים הבינו אותה. להלן המשימה כפי שהוצגה בפניהם:
אילו הציע לך קוסם להפוך לעץ, באיזה עץ היית בוחר?
הוא ממלא את משאלתך והופך אותך לאותו עץ. כתוב את חוויותיך ותחושותיך כאותו עץ.
- מה אתה אוהב בך ביותר כאותו עץ
- מה קשה לך ביותר?
- מה מפחיד אותך ביותר?
- מה חווייתך החזקה ביותר כאותו עץ?
- איזה צורך שלך ממלא מצבך החדש?
התוצרים שנתקבלו היו מדהימים. כל תלמיד השליך את עולמו הפנימי על המשימה שניתנה, ומגוון העצים היה מדהים. התוצרים השונים אפשרו למחנכת הצצה משמעותית ביותר לתוך עולמם של הילדים ותובנה חדשה ומיוחדת לגבי מצבם הרגשי החברתי והמשפחתי.
בין סוגי העצים השונים שנבחרו על ידי הילדים ניתן לציין את עץ המשאלות, עץ החלומות, עץ הבריאות, עץ ההפתעות, עץ העצות, עץ המחשב ועץ ההקנטות. לצערנו אין באפשרותנו להציג את הציורים שנלוו לעבודות, אך כדוגמה ניתן לתת ציטוטים חלקיים מן התוצרים שהתקבלו. נציג בפניכם מעט מתוצרים אלו, תוך התייחסות קצרה לאינפורמציה הרגשית החברתית והמשפחתית שמורות ביה"ס מצאו בהם:
לגבי השאלה איזה עץ אתה בוחר ענה ילד שבחר את "עץ העצות":
" העץ הוא עץ דמיוני, הוא זקן מאוד, ועבר הרבה בחייו, ולמד הרבה מכל שנות חייו...הוא הרגיש צורך לחלק מחכמתו לאחרים שזקוקים לה..העצות צומחות מענפיו של העץ, ובאות במין צורת אגס. לפרי העץ טעם חמוץ- מתקתק, והעצות נמצאות בתוך גרעין גדול יחסית. הן מחולקות לכל מי שרוצה לקבל אותן, ללא הבדלים.....אנשים באים לשבת בצלו, וישנם אפילו כאלה שמספרים לו את בעיותיהם וצרותיהם. העץ הוא יחד ומיוחד. אין עוד כמוהו, לפחות לא באותה מדינה." התלמיד כתב גם בהמשך:
"...אני אוהב בי... את היכולת לתת עצות למי שצריך אותן, ....ולדעת שעזרתי גם אם בקצת למישהו שהיה זקוק לעזרה"
אותו ילד ציין גם שקשה לו ביותר "...להבטיח את סיפוקם של מקבלי העצות שלי, לעמוד באותו מקום, להיות שתול באדמה בלי כל יכולת לסייר בעולם ולראות דברים חדשים ומעניינים" חששו העיקרי היה "...שיום אחד אנשים כבר לא ירצו לקבל את העצות שלי, הציפורים יעזבו את ענפי, או שיכרתו אותי"
מעיון בטקסט זה שיערו המורות כי הילד שלפנינו חש עצמו כבעל ניסיון חיים עשיר. הוא ממתין שהחברה סביבו תהיה מסוגלת להכיר בערכו. הוא חש כי מה שיש לתת עשוי להיות לעיתים "מתוק- חמוץ" אך מאמין שיש לו מה לתת לחברה, ורוצה לתת מעצמו לכלל. למעשה רצון זה הוא אפילו בגדר צורך, והחשש הוא שהאחרים לא יהיו מעונינים לקבל את שיש לו לתת.לאותו ילד חשובה מאוד ההכרה בייחודיותו, והוא זקוק לתחושה זו כחלק משלבי התפתחות הדמוי העצמי שלו.
מרכיב הנתינה עבורו מהווה דרך לקבלה עצמית ולהתפתחות הדמוי העצמי.
עץ נוסף שנבחר על ידי ילד אחר היה "העץ הכי"
"...ברצוני להיות העץ הכי , הכי גבוה, , הכי מפחיד ומבודד, שיהיה הכי, הכי,רחוק, שאף אחד לא יגיע אלי" אותו ילד תאר את העץ כ- " גבוה, גבוה, בעל ענפים גדולים וחזקים, שלא יהיו בו עלים, ויחזיק היטב באדמה. צבעו יהיה בצבעים קהים (הערה: כך נכתב במקור), ומוסתר הרחק מבני אדם." לשאלה מה אתה אוהב בעצמך ביותר בהיותך עץ ענה:" ..את השקט סביבי. אף אחד אינו מסתובב, אינו צועק, כולם הניחו לי, שקט ושלווה, לבסוף מה שרציתי!" לאותו עץ הקושי העיקרי הוא "לעמוד באותו מקום, ולהיזכר שלא אוכל ללכת" וחווייתו החזקה ביותר היא " ...כאשר מגיע החורף...להיזכר בימים בהם היו לי רגליים"
מתיאור זה של העץ חשו המורות כי לפניהם ילד עצוב. הן חשו כי הוא מבטא רגשות של פחד, רחמים ואומללות, חוסר בטחון בדידות, דימוי עצמי נמוך ודחייה. בעיניו הסביבה נתפסה כמאיימת, לא תומכת, עוינת ומציקה.
המורות הציעו שיש להשתדל להיות קשובים לילד זה, מבלי להכריח אותו. יש ליצור עמו קשר ולהמתין לביסוס של יחסי אמון ובטחון לפני שניתן יהיה לפתוח באמת את שעל ליבו.נראה היה להן שיש לנסות לסייע לו בתווך ובקשר חברתי בהתאם למינון ולרצון שיתאימו לו.
עבור ילד אחר העץ הנבחר היה "עץ המשאלות":
אותו ילד אהב בעץ "..שאפשר לבקש כל מה שרוצים..ואז יש לך הכל" לאותו עץ "..לא קשה לי כלום כי כל מה שאני רוצה אני מקבל" חששו הוא "..שאנשים אחרים יכולים לכרות לי העץ, ואז אני לא מקבל כל מה שאני רוצה" לאותו עץ החוויה החזקה ביותר המתוארת היא כי "..אני יכול לבקש וילדים אחרים לא יכולים לבקש, ואז הם מקנאים בי ומתחילים להתחנף"
מקריאת הטקסט שלפנינו התרשמו המורות כי זהו ילד ילדותי מאוד, מרוכז מאוד בעולמו האגוצנטרי, והמתקשה לבסס מערכת יחסים המבוססת על הדדיות , נתינה ואכפתיות כלפי הזולת. . ישנה פניה לסיפוק בסיסי וחומרני של צרכים כתחליף לקשר בעל איכות רגשית ובוגרת. המורות העריכו שילד כזה יהיה דחוי חברתית, ולמרות רצונו הילדותי להיות במרכז יש להניח שיתקשה למצוא עצמו באינטראקציה משמעותית עם הסביבה.
עלתה שאלה לגבי מערכת היחסים בבית, והדרישות ההתפתחותיות שמוצבות בפניו במסגרת זו.
עץ נוסף שתיאר ילד אחר היה "עץ הבריאות":
"..עץ עם גזע לבן ועליו צבעוניים. כל צבע של עלה מרפא מחלה אחרת....העץ גדול..ויש לו המון עלים כדי לרפא הרבה אנשים" לעץ זה קשה ביותר "...קשה לי ביותר, ואפילו קצת מרגיז אותי, שהרבה אנשים שבאים אלי כדי שאני ארפא אותם ממחלתם, באים אלי רק פעם אחת ולא באים לבקר אותי שוב. לדעתי מישהו שאני מציל את חייו צריך לבוא אלי מדי פעם ולשאול אותי מה שלומי, ולבלות איתי זמן...והוא צריך להחזיר לי טובה בכך שהוא יהיה איתי ..ויבלה איתי את שעות הפנאי שלו." הילד תאר את חווייתו החזקה ביותר של העץ בסיפור על אבא וילד שהגיעו לעץ לאחר שהילד חלה בסרטן, וקיבל את כל הטיפולים האפשריים "..שבשבילם נסע עד סין" שום דבר לא עזר לו, והוא היה בשלבי גסיסה. אותו ילד מגיע לעץ "...העץ המופלא הזהב, אני!, ..הריח את העלה, ומיד התרפא" הילד מתאר את קשריו עם אחרים כאשר אלו "..ממש נחמדים ואני לומד מהם המון, כאשר הם מספרים לי על חייהם ועל טיפולם במחלותיהם במשך השנים"
כאן ניתן היה להבחין כי לפנינו ילד העסוק מאוד בשאלות בריאותיות. עלתה השאלה האם בסביבתו הקרובה של הילד יש אדם משמעותי הסובל מקשיים או מחלות והדבר יוצר נטל רגשי לא פשוט על הילד. עם זאת היה נראה כי הילד ממקד את תחושת הפגיעות והחשש מנטישה ברצון שלו לרפא, ויש פחות מיקוד על הפגיעה האישית שלו עצמו מהמצב ומהקשר עם החולה. המורות חשו כי לילד ישנה אופטימיות בסיסית מחד, אך מאידך עלו תחושות של תלות, חולשה חוסר אונים ומיקוד שליטה חיצוני. במערכת היחסים שלו עם הסביבה ציינו המורות גם תחושה של כפיות טובה, וצפייה שהאחר "יהיה חייב לי" על נתינה שהוא מעניק לסביבתו.
כפי שניתן להתרשם ממשימה אחת, זהה, שניתנה לכלל תלמידי הכיתה ושהניבה תוצרים מגוונים ושונים. כל אחד מהתוצרים משקף בפנינו את הצבע הייחודי של הילד, ומאפשר לנו הצצה אל עולמו הפנימי . חשוב לציין את הדיוק הרב שמצאנו כאשר בדקנו את הקורלציה שבין ההתרשמויות למציאות האמיתית של הילד: כאשר התרשמנו מילד למשל החווה קשיים משפחתיים, בבדיקה עם הבית מצאנו ברוב המקרים כי אכן קיימים קשיים בתחום זה, והדבר עזר לחזק את התחושה בכוחו של הכלי לשקף בדרך טובה את המציאות.
משימה זו, שניתן להעביר כדוגמתה נוספות במהלך שנת הלימודים נותנת לנו הצצה על רגשותיו , קשייו ונקודות החוזק שלו, וכן על שאיפותיו ולעיתים תקוותיו לעתיד. ביחד עם אינפורמציות נוספות שאנו מקבלים במהלך השנה אודות הילד דרך שיחות, פגישות עם הילד והוריו, תצפיות בכתה ובהפסקות , דיווחים של מורות נוספות ועוד אנו יכולים להגיע לכלל תמונה מלאה יותר של הצרכים הייחודיים של הילד,עולמו הפנימי ומצבו הרגשי.
אינפורמציה זו מאפשרת לנו גם קצה חוט להתחלה של דיאלוג עם התלמיד דרך כתיבת המשוב לעבודה, על ידי צרוף של הערה לתלמיד המראה כי יכולנו לשמוע את המנגינה שמתלווה למילים, ובכך לאפשר לו להתחיל לבסס מערכת של אמון ברצונה של המורה להגיע לכלל הקשבה אמיתית לתחושותיו.באופן זה יהפכו המורה, הכיתה ובית הספר למקום בעל משמעות ורלוונטיות עבור הילד למעגל חייו האינטימי, ויתבצע לאיטו תהליך של פיתוח היכולת הרגשית של הילדים .
בעבודות הללו צורפו הערות המעידות כי המורה ערה לנושאים המעסיקים את הילד, לא רק לרמת הביטוי, לאיכות הכתב ולמידת ההתמצאות בחומר הנלמד. המסר שהועבר היה שמעבר לנקודות אלו, שהן חשובות לכשעצמן, יש חלק נוסף , אישי, החשוב ומעניין אותי המורה ואני שומעת את קולו של הילד.
כפי שנאמר, משימה זו הנה רק דוגמה אחת למגוון רחב של משימות שניתן ליישמם בכתה, תוך התאמה לצרכים הייחודיים של הכיתה והמורה. משימות נוספות ניתן לבנות סביב ראש השנה: משאלות לעתיד, לעצמי ולאחרים, יום כיפור: בקשת סליחה, פורים: תחפושת ומסכה ועוד כמובן שמהגוון אין סופי, כאשר ניתן כאמור לתת מספר משימות בנקודות שונות לאורך השנה.
ניתן גם להבנות את המשימות בהתאם לגילאי הילדים, ליכולת ההבנה והביטוי שלהם. בביה"ס "הלל" ניתנו משימות כאלה בכיתות ב'-ח', ובכל טווח הגילאים יכולנו להתרשם מהרווח הגדול שיש לתוכנית בשיפור משמעותי באיכות ההוראה, ובתחושות התלמידים.
לסיכום, מורות בבית הספר נדרשות לתפקוד בקשת רחבה של מיומנויות. אחת מהן, ואולי אחת מהחשובות שבהן, היא היכולת להיות קשובה לעולמו הפנימי של הילד, ולהיות מסוגלת להגיב אליו, לתת לו תחושה של תמיכה וחיזוק, אשר בכוחם להשפיע על כלל תפקודו, גם זה האקדמי, אך גם על הדימוי העצמי, הזהות והרווחה הנפשית הכוללת.
ברוב המקרים המורה פועלת אינטואיטיבית בתחום, תוך שהיא נאלצת להתייחס לצורכי הכיתה העמוסה בילדים, ונתונה בסד של זמן, ודרישות לעמידה בתוכניות לימודים פדגוגיות שיש להספיק את העברתם.התוכנית שהוצגה מדגימה את האפשרות לשלב עבודה כזו באופן מובנה בתכנית הלימודים השוטפת, בלי שהיא מצריכה פינוי של משאבים גדולים באופן מיוחד, כאשר הרווח המופק ממנה גדול.
לשמחתנו משהצגנו את התוכנית בחדר המורים ראינו את ההתלהבות הרבה של המורות מהכלי.
ההתלהבות נבעה מהעובדה שהמורות הצליחו לראות עד כמה הן אכן יכולות לחוש את התלמיד, ולהתחבר לרגשותיו. תחושות אלו הפכו את החינוך לחוויה שיש בה סיפוק, תחושת ערך עצמי ומשמעות למורות, וכמובן הרגשה שביה"ס והמורה אכן רואה אותי, הילד, מעבר לשאלה מה הציון הפורמאלי שלי במקצוע. מורות רבות הביעו רצון בסדנאות המשך, בין אם במתכונת של עבודה בחדר המורים, ובין אם
במסגרת קבוצות עבודה קטנות בביה"ס, קבוצות אותן ניתן להעביר לפי הצורך בשכבות מסוימות או אצל מורות לפי הצורך.
אנו מאמינים כי עבודה רגשית בכיתה, מעורבות ואכפתיות הן אבן יסוד בחינוך אמיתי ואיכותי. הדבר ניתן להגשמה גם במציאות הקשה היום במערכת, והרווח ממנה גדול לכל הצדדים.
השרות הפסיכולוגי, דרך הפסיכולוגים בבתי הספר ובמסגרות השונות ישמח לסייע לצוותים ולמורות נוספות בבתי ספר אחרים בהיכרות והפעלה של דרכי התערבות רגשיות בכיתה , ובהבניה של עבודה חינוכית המשלבת את מאפייני האינטליגנציה הרגשית יחד עם זו הקוגניטיבית.
|