המכינה – לקראת התיכון

------------------------------------------------------------

רקע ורציונל:

פרויקט ה"מכינה" פועל ברמת-גן זו השנה הרביעית. פרויקט זה נועד למנוע נשירה של תלמידים ממערכת החינוך עם המעבר לביה"ס התיכון. הוא מתמקד בתלמידים מבתי הספר היסודיים שעונים להגדרה של נשירה סמויה. דהיינו ממשיכים להגיע לבית הספר באורח בלתי סדיר, ואינם פועלים כתלמידים בכיתותיהם וברוב המקרים משוטטים בשיעורים מחוץ לכיתות.

הנשירה הגלויה על פי ההגדרה המקובלת של משרד החינוך היא נער או נערה בגיל לימוד חינם (5-17) שאינו לומד בבית ספר הנמצא בפיקוח של משרד החינוך. מנתוני משרד החינוך ניתן ללמוד כי היקף הנשירה בקרב הנוער היהודי עומד על 4.5%. אחוז בני הנוער שאינם לומדים ואינם מסיימים 12 שנות לימוד, הם 10.4% (כהן נבות ושות' 2001). השלכה עיקרית של הנשירה מבית הספר היא הגברת הסיכון להתנהגויות אנטי סוציאליות.

קיימת קבוצה נוספת של תלמידים שאומנם מגיעים לבית הספר, אך למעשה אינם משתלבים במערך הלימודי ובמסגרת הבית ספרית, תלמידים אלו נמצאים למעשה, בתהליך של נשירה סמויה.

במחקר שנערך לאחרונה על ידי מרים כהן-נבות ושות' (כהן-נבות ושות', 2001), נבדקה תופעת הנשירה הסמויה על פי מספר מדדים כמו היעדרויות תכופות, דיווח התלמיד כי המחנכת רואה אותו כתלמיד חלש, תחושות של ניכור כלפי בית הספר ועוד. הנתונים מלמדים על היקף לא מבוטל של התופעה. ניתן לראות כי 18% מכלל התלמידים מאופיינים על ידי שלושה היבטים ויותר.

היקף עצום זה של כרבע מאוכלוסיית התלמידים מצריך התייחסות, הן במישור של מניעה והן טיפול וסיוע מידי.

תוכניות רבות קיימות כדי למנוע נשירה (ראה למשל צפרוני 1994, מנקין ושות' 1995), אך עדיין אינן עונות על צרכי כלל התלמידים. המחקר של כהן-נבות הנ"ל בדק הן את היקף תופעת הנשירה הסמויה והגלויה והן את דרכי ההתמודדות. במחקר זה נמצא כי אומנם קיים מגוון של תוכניות לטיפול, אך גם כי היקף השירותים התומכים בתוך מערכת החינוך אינו מספיק על מנת לתת מענה לצורכי התלמידים.

המכינה נפתחה לראשונה בשנת הלימודים תש"ס ביוזמת מתי"א והמחלקה לחינוך יסודי בעירית רמת גן. היא  הוקמה כמרכז לתגבור ושיקום לימודי לתלמידי כיתות ח' שיסייע בתם השנה בהכוון שלהם למסגרות לימוד על יסודי. למכינה מתקבלים תלמידים אשר צברו פער לימודי משמעותי ולמעשה נמצאים בתהליך של נשירה סמויה. התלמידים לומדים במשך שנה מפסח בכתה ז' עד פסח בכתה ח'. המכינה מופעלת במוסד חינוכי שאינו בי"ס (מתנ"ס, מרכז מתי"א), ונותנת שירותים לבתי הספר באיזור. כיום פועלות שלוש מכינות צפונית מרכזית ודרומית ל כ- 70 תלמידים מכל בתי-הספר היסודיים בעיר.

התלמידים מגיעים למרכז הלימודי יומים בשבוע בשעות הבוקר. הם מקבלים שיעורים על ידי מורים מקצועיים בתחומים הבסיסיים: קריאה, מתמטיקה,

אנגלית ואסטרטגיות למידה. שיטות ההוראה רבות ומגוונות. את המכינה מלווים פסיכולוג חינוכי ויועצת.

אוכלוסית היעד:

תלמידים בסוף כיתה ז' בביה"ס היסודי הנמצאים בתהליך של נשירה סמויה.

ייחודיות התוכנית:

התוכנית מציעה פתרון מקורי לבעית הנשירה הסמויה וחוברים בה מספר גורמים המסייעים להצלחתה:

1.             מועד ההפעלה- סוף כיתה ז' הנה האחרונה לקראת ההכוון לביה"ס העל יסודי (ברמת גן אין חטיבות בינים) המועד המתקרב של המפגש בין המציאות ובה חוסר השגים לימודיים והרצון להגיע לבי"ס על יסודי ברמה טובה מהווה גורם מוטיבציוני חשוב בתהליך השינוי.

2.             מקום הפעלה-התוכנית מופעלת במרכז חינוכי שאינו בי"ס ומנותקת מהחוויות השליליות שיש לתלמידים בבית ספרם.

3.             קשר אישי-מורה תלמיד במכינה. כשהמורה מתבקש לשים דגש על קבלה אמון ובטחון בתלמיד ויכולתה, ובעיקר נדרש המורה ליכולת הכלה רבה, גמישות ויצירתיות.

4.             קשר הדוק בין צוות המכינה למחנכות בכיתות האם: קשר זה מסייע למערכת החינוך הרגיל להכיר בשינוי שחל בילד.

5.             מפגשים משותפים תלמידים + אנשי צוות בהנחית הפסיכולוג 3 פעמים בשנה. לצורך תיאום צפיות ופיתוח המודעות העצמית של התלמידים לגבי תפקודם.

6.             קבוצת תמיכה של 6-4 תלמידים בכל אחת מהמכינות בהנחית הפסיכולוג והיועצת. כל קבוצה נפגשה 8 פעמים במהלך השנה כשהמטרה סיוע לתהליכי השינוי.

מטרות עיקריות:

·               תגבור לימודי והכנה לדרישות הכניסה של בתי הספר העל יסודיים.

·               מניעה של התגבשות דפוסי שוטטות, נשירה, סיכון וניכור חברתי.

·               לקיחת אחריות על התפקוד וההישגים, שינוי בדימוי העצמי כתלמיד.

מסגרת העבודה ודרכי הפעולה

עקרונות עבודה ליישום המטרות: קשר אישי, מיקום, עיתוי, מוטיבציה פנימית, שת"פ עם צוות ביה"ס, מסגרת קטנה, בקרה עצמית וחיצונית.

הייעוד העיקרי של "המכינה" הוא תגבור וביסוס דרכי למידה ולכך מכוונים השיקולים ומערך הלמידה.

תלמידי "המכינה" זכו בדרך כלל לתמיכה ולסיוע במהלך השנים. ובכל זאת, לא הגיעו לשינוי המיוחל מסיבות שונות, כאשר חלקן שייכות למערכת המשפחתית, חלקן למערכת הבית ספרית וחלקן לאישיות התלמיד. כעת, כשהתלמיד בראשית כיתה ח'. סיבות אלו ומשקעי העבר משמשים ככדור ברזל, המחובר לרגלו, המקשה עליו להתקדם לקראת השינוי.

הלימודים מחוץ לכותלי בית הספר ובמסגרת קטנה, מאפשרים הזדמנות להשתחרר מהדימוי שליווה את התלמיד. וכך הם מאפשרים לו התמודדות בסיטואציות בין אישיות בדרכים חדשות, לזהות אצלו הרגלי למידה לקויים ולייעלם.

ההפרדה הפיזית בין "המכינה" לבית הספר, מאפשרת לתלמיד לעסוק יותר בלמידה במקום שיעסוק בהשוואה בינו ליתר התלמידים בכיתתו. התלמידים לומדים כי אינם יחידים בבעיותיהם. מופחתת תחושת ה"חריג", ה"יוצא דופן", דבר המאפשר הורדת הגנתיות. הם לומדים למצוא מקורות תמיכה-מורים וחברים. הם מבינים שקיימים קשיים גם לאחרים, לעיתים קשים ומסובכים משלהם בתחומים שהם מתמודדים בהצלחה.

מערכת היחסים שנרקמת מדגישה יחסים של קבלה, אמון, בטחון בתלמיד ובהצלחה הלימודית שהוא עשוי להגיע אליה. התלמיד מביא את עצמו עם כל הקשיים הכוללים התנגדויות: ללמידה, לקבלת מרות, להתחייבות ללמידה ולמעשה לפגישה שלו עם עצמו כתלמיד. המורה נדרש בשלב זה ליכולת הכלה רבה, לגמישות ויצירתיות כדי לא לשחזר דפוסים שאינם מקדמים את תהליך הלמידה. עם ההתנסות במפגש זה של מורה-תלמיד מופחתת החרדה מהשינוי. התלמיד לומד שהוא יכול לסמוך על המורים המלווים אותו ובכך מוריד התנגדויות ללמידה. המורה מאפשר לתלמיד לאזור כוח, ליטול סיכון ולהעז בחשיפת הפערים ובנגיעה בקשייו שטרח להסתיר במשך השנים.

ארגון הסביבה הלימודית מאפשר לתלמידים להסתובב בתחושה כי הצוות הוא שלהם בלבד. הם מבינים מהר מאוד שהמורים במכינה רוצים ומתחייבים לעזור ולתמוך בהם ובכך הם חשים מקובלים, רצויים ובעלי ערך. ההשקעה הגדולה בהם והקשר הקרוב לאנשי הצוות משכנעים אותם שהם שייכים ובכך מגבירים אצלם את ההערכה והקבלה העצמית ומגדילים את ביטחונם ביכולתם להשתנות.

הצלחה בטווח קצר של חלק מהתלמידים יצרה לחץ אצל אחרים לעסוק בלמידה ולהצליח יותר. נוצר אישור חברתי לשינוי דפוס הלמידה וההתנהגות ב"מכינה" ובכותלי בית הספר. במהלך השיעורים בקבוצה קטנה, למדו הילדים לקבל משוב ולתת משוב לעצמם ולחבריהם בקבוצה. ניתנה להם ההזדמנות לעסוק בהתנהגות, לבטא רגשות ולשמוע מאחרים על השפעתם עליהן. הם לומדים להגמיש ולשנות דפוסי תגובה.

עקב השינוי במצבם הלימודי וההתנהגותי, מעגל החברים שלהם בבית הספר גדל ובכך הרחיבו יכולתם לבנות יחסים יעילים אשר הובילו אותם גם להישגים לימודיים טובים יותר.

עיצוב התנהגות וקבוצות תמיכה

במהלך שנת ההפעלה הראשונה של הפרויקט ובעת סיכומו התברר כי התלמידים שהצליחו לעשות שינוי ולהתקדם בלימודיהם. זקפו זאת לזכות צוות "המכינה", לתנאי הלמידה וכד'. כלומר: עלה ביטוי ברור של מיקוד שליטה חיצוני. נטייה זו מקשה על השינוי בדימוי העצמי, מחזקת את התלות בצוות ואינה מעודדת לקיחת אחריות אישית. מצב זה עלול להקשות על התלמיד אחר כך במהלך לימודיו בתיכון כלומד עצמאי.

לפיכך הוחלט בתשס"א על התמודדות עם נושא זה בשתי דרכים:

א.                  עיצוב התנהגות: נבנה דף להערכת תפקוד התלמיד. ההערכה בו מתבצעת ע"י המורה והתלמיד בכל שיעור. התלמיד מקבל ניקוד על פי תפקודו, וכל יום נערך סכום נקודות יומי. בכל שבועיים מתבצע סכום נקודות כללי. תלמיד שהגיע לקריטריון שנקבע מראש מקבל "מכתב הצטיינות" המיועד למנהל ביה"ס. דף זה משמש ככלי אובייקטיבי המשקף לתלמיד את תפקודו ותורם לתיאום ציפיות ומטרות בינו לבין המורה.

ב.                  מפגשים קבוצתיים עם פסיכולוג המכינה:

1.            במהלך השנה נערכים שלושה מפגשים בכל מכינה בהם משתתפים כל התלמידים וכן רכזת המכינה. וחלק מצוות המורים בהנחית פסיכולוג המכינה. מפגשים אלה נועדו להשגת תיאום ציפיות בין הצוות לתלמידים בנושאים שונים הרלבנטים לאותו שלב בתהליך. (בתחילת שנה-צפיות מהמכינה , באמצע שנה-ציפיות לקראת התעודה, בסוף שנה לקראת הרשמה לתיכון הקו המנחה  בפגישות אלה הוא הגברת המודעות העצמית והאחריות האישית לתוצאות הלמידה.

2.            בכל אחת מהמכינות מתגבשות קבוצות של 7-4 תלמידים הנפגשות 8 פעמים בתדירות של פעם בשבוע עם פסיכולוג המכינה.

         מטרות הקבוצות:  שינוי בהרגלי למידה ובדימוי העצמי כתלמיד. 

         על ידי הגברת המודעות העצמית , עידוד למיקוד שליטה פנימי ותמיכה רגשית.

הישום במישור המערכתי

הצלחת התלמיד הינה פרי שיתוף הפעולה בין צוות המכינה, צוותי ההוראה בבתי הספר וכמובן התלמיד עצמו. שיתןף הפעולה התבצע בדרגים המקצועיים השונים: מנהלות, יועצות, מחנכות, מורים מקצועיים ופסיכולוגים.

עבודה רבה מושקעת בשמירת קשר ישיר ותיאום בין המורות המלמדות את התלמיד במכינה ובבית הספר.

בשנת הלימודים תשס"א התקיימו מספר מפגשים עם מנהלות בתי הספר והיועצות החינוכיות בבית מתי"א. מטרת המפגשים הייתה תיאום בדרכי העבודה והתמודדות עם נושאים שונים. נושא מרכזי שעלה השנה היה קביעת הציונים בתעודה הבית ספרית.

בשנת הלימודים תש"ס נוכחנו לראות כי ההערכות שקיבלו התלמידים על ידי "המכינה" נתפשו בעיניהם כחסרות ערך, סטגמטיות ואינן מגבירות את סיכויי קבלתם לתיכון. לכן, עם קבלת התעודות, חלק ניכר מהתלמידים ואף חלק מצוות בתי-הספר חשו אכזבה גדולה שהביאה לירידה במוטיבציה או להתנגדות להמשך הלימודים.

כדי להתמודד עם בעיה זו נערכו מספר מפגשים בין הצוותים המובילים של בתי הספר ושל המכינה. במפגשים אלה גובשה החלטה משותפת כי תלמיד הלומד ברמת הכיתה יקבל מ"המכינה" ציון אשר יהווה 60% מהציון בתעודה. 40% הנוספים הינם ציון שנקבע על ידי המורה בבית-הספר. תלמיד שאינו לומד ברמת הכיתה יקבל ציון מהמכינה ויצוין לידו: "לומד במכינה".

על מנת להגביר את התיאום ושתוף הפעולה בין המורים נערכו מספר מפגשים בתשס"ב בין מורות המכינה ומורות ביה"ס.

תוצאות התוכנית:

בשנתיים הראשונות של המכינה הועברו לבתי הספר שאלונים למעקב אחר התקדמות תלמידי המכינה. בתש"ס התייחס הסיכום ל13- תלמידים מבין ה- 16 שלמדו בה במהלך השנה.

לגבי תלמידים אלו בוצעו הערכות המורים לגבי כתה ז' וכתה ח' בדיעבד עם תם כתה ח'. בסיכום השאלונים בלטה עליה בהשגי התלמידים בלימודים אם כי חלק מהם קבל את ציוניו במסגרת של תוכנית לימודים אישית. כמו כן המחנכות העריכו כי חל שנוי ביחסם של תלמידי המכינה לביה"ס. אך התוצאה החשובה ביותר הייתה

התקבלותם של כל בוגרי המכינה למסגרות לימוד על יסודיות.

בתשס"א פעלו שתי מכינות ברמת-גן ובכל אחת מהן נאספו הנתונים על התלמידים הן בתם כתה ז' – עם ההפניה למכינה והן בתם כתה ח'. לפיכך ניתן להתייחס באופן רציני יותר לממצאים שנאספו וזו התמונה שמתגלה:

1.                  ציונים בלימודים: נמצא שיפור משמעותי בהישגי התלמידים כפי שהם נמדדים בציונים שבתעודה. לשיפור זה אפשר להתייחס בהסתייגות מסוימת מאחר וחלק מהתלמידים קבלו ציונים רק ממוריהם במכינה. אולם גם כאשר לוקחים בחשבון רק את התלמידים שקבלו ציונים משוקללים (דהיינו ציון כיתה + ציון מכינה) עדין יש שיפור משמעותי בציוני התלמידים בתם שנת לימודיהם במכינה.

2.                  רמת הישגים כיתתית – מרבית התלמידים שהוגדרו בסוף כתה ז' כנושרים סמויים ולפיכך הופנו למכינה הגיעו בתם כתה ח' לרמת השגים התואמת את  כתתם ולפיכך זכו לקבל בתעודה ציון משוקלל הבנוי מציונם בכתה ובמכינה.

3.                  מרבית התלמידים שהופנו למכינה קבלו ציון טוב עד טוב מאד בהתנהגות, לקראת תם כתה ח' מספרם עלה.

4.                 חציון החיסורים וחציון האיחורים של התלמידים ירד במידה דרמטית מכתה ז' לכתה ח'. מה שמעיד על שנוי מהותי בהתנהגותם ויחסם לביה"ס. ממצאו זה הנו בעל ערך מיוחד בקרב קבוצת תלמידים שהוגדרו כנושרים פוטנציאלים.

5.         המחנכים שמתבקשים להעריך את תלמידי המכינה לגבי מצבם הלימודי ולגבי מדדים שונים של התנהגותם כלומדים – אינם רואים כל שנוי בהערכות אלה בין כתה ז' לכתה ח'. ממצא זה מפתיע במיוחד לאור העובדה שבמקום בו ניתן בשאלון להוסיף הערות באופן חפשי ציינו המחנכים לגבי מרבית התלמידים עד כמה השתנה יחסם לכתה, מצב רוחם והתנהגותם. עם זאת בסולמות הערכה מספרית הם אינם מבטאים שנוי.

6.                  גם תשז"ס הצליחו כל בוגרי המכינות להתקבל למסגרות לימוד על יסודיות ברמת-גן.

בנוסף, לגבי התלמידים שנפגשו עם הפסיכולוג באופן סדיר נערך מפגש מסכם בו השתתפו 3 תלמידים שנבחרו באופן אקראי. ממפגש זה עלה כי שלושתם ראו את השינוי שהשיגו ביכולת הלמידה ותוך כדי השיחה עמם יכלו לזהות את הגורמים האישיים שהביאו להצלחתם.

כך למשל, אמרו משפטים כמו: "הכנתי שעורי בית", בקשתי ללמוד חומר למבחן" ועלו גם אמירות הקשורות לדימוי העצמי "האמנתי בעצמי", ראיתי שגם אני חכם".

שלושתם דיווחו גם על שיפור במעמדם החברתי. במילים אחרות ניתן לומר שתלמידים אלו חזרו למסלול הלימודים. עם זאת, אפשר היה לראות ששינויים אלה בתפיסה ובדימוי העצמי עדיין זקוקים לחיזוק.

בסיכום נתן לאמר ע"פ שתי הערכות שנעשו בתש"ס ובתשס"א, נמצא כי פרוייקט המכינה מביא לשנוי מהותי בעמדות ובהתנהגות התלמידים הלוקחים בו חלק והופך אותם מנושרים סמויים לתלמידים מן השורה.

ביבליוגרפיה

1.                 כהן-נבות מרים, אלנבוגן-פרנקוביץ שרית, ריינפלד תמר, הנשירה הגלויה והסמויה בקרב בני נוער. מרץ 2001, המרכז לילדים ונוער במכון ברוקדייל ומרכז המחקר והמידע של הכנסת.

2.                 צפרוני אבי, הערכות בית הספר למניעת נשירה מקרא ועיון; כתב עת להוראת המקצועות בתחומים של מדעי הרוח ושל מדעי החברה. 1944, 18-21 (65)

3.                 מנקין דינה, ציפורי חיה, שירה פרוייקט שבירת מעגלי כשלון. כתב עת להוראת המקצועות בתחומים של מדעי הרוח והחברה, 1995 13-16 (67)