פורטל החינוך עיריית רמת גן
פורטל החינוך עיריית רמת גן
גודל טקסט

הילד לא רוצה ללכת לבית ספר - מה עושים?

קושלביץ אושרית, פסיכולוגית חינוכית מומחית    

תופעת סרבנות ללכת לבית הספר היא תופעה מוכרת ומדאיגה בעולם הילדים התופעה נקראת פחד מבית ספר - פוביה מבית הספר או בשמה הלועזי school- phobia  או School Refusal Syndrome. ילד אשר מסרב ללכת לביה"ס, מעורר דאגה ומדליק אצלנו "נורה אדומה". כאשר ילד מסרב בכל תוקף ללכת לביה"ס ייתכן ומדובר בבעיה חברתית בבית ספר, פחד מכישלון בלימודים, חשש מהמורים או אולי מדובר בבעיית התנהגות או סירוב לקבל מסגרת וסמכות.  

כיצד נפתור את הבעיה ונחזיר את הילד למסגרת החינוכית? 

כל ילד לא רוצה לפעמים ללכת לבית הספר. הוא עושה את עצמו חולה, מתפנק במיטה או פשוט מודיע שלא בא לו ללכת לביה"ס  ומבקש מההורה פתק שחרור. 

מתי התופעה הופכת לבעיה? 

למעשה ישנן שתי קבוצות שונות של ילדים המסרבים ללכת לביה"ס. קבוצה אחת כוללת ילדים עם בעיות חרדה שונות - חרדת בית ספר. והקבוצה השנייה כוללת ילדים בעלי בעיות התנהגות - סרבנות ביה"ס. 

בעיות חרדה: 

הילדים בקבוצה זו קמים בבוקר ומרגישים חרדה ופחד מפני ההליכה לבה"ס. הם יכולים לחשוש מפני חברת הילדים או מפני מורה מסוימת או לחילופין מהתמודדות עם כשלון. הפחד הוא כה גדול עד כדי משתק והם נמנעים מבה"ס. פעמים רבות הם יתלוננו על מחושיים גופניים(כאב בטן, ראש, בחילה).  

גם כאשר הילד מחליט להגיע לבה"ס הוא יכול להתחרט כאשר  מגיע לשער בה"ס. 

בעיות התנהגות: 

הקבוצה השנייה מאופיינת בילדים המסרבים ללכת לבה"ס על רקע בעיות התנהגות. מדובר על ילדים מוחצנים יותר, שצורת הסירוב שלהם היא בדרך כלל התמרדות. אלו ילדים המורדים במסגרת, המתקשים בקבלת סמכות וחסרי גבולות. 

תבניות של אינטראקציה משפחתית המאפיינת סוגי הימנעות מבית ספר 

חוקרים רבים הדגישו את חשיבות האינטראקציה המשפחתית ביצירת האטיולוגיה של הימנעות מבית הספר, גם כאשר הגדרות הבעיה היו שונות זו מזו (פוביה, חרדת נטישה, דיכאון או השתמטות). בולבי (Bowlby, 1973) מתאר ארבע תבניות עיקריות של אינטראקציה משפחתית המאפיינת את מרבית המקרים של סרבנות בית ספר: 

  1. ההורה סובל מחרדת נטישה כרונית הקשורה לדמויות ההיקשרות הראשוניות שלו, והוא משאיר את הילד בבית כדי שהוא (ההורה) לא יישאר לבדו. מבלי משים הופך הילד לשומר של ההורה, לממלא צרכיו, ולזה שמפצה אותו על תחושות אבדן של אהבה, של ביטחון ושל קשר בילדותו.
  2. הילד חושש ללכת לבית הספר שמא יארע משהו להוריו בלכתו. התפרצות של פוביית בית ספר לאחר אירוע מוות או מחלה קשה של קרוב משמעותי, מתועדת רבות בספרות.
  3. הילד מפחד להתרחק מן הבית, שמא הוריו ינטשו אותו או ייעלמו לו. במקרים אלה ההימנעות של הילדים מבית הספר משולבת בדרך כלל עם התנהגויות תוקפניות ומתנגדות גם בבית הספר וגם בבית. מדובר בביטויים של כעס, בפרובוקציות ובחוסר משמעת, וכן בניסיונות שליליים לקבל תשומת לב ויחס מן הסביבה בכלל ומן האם בפרט.
  4. ההורים מפחדים שמא יקרה משהו איום לילדם בלכתו לבית הספר, ומחזיקים בו בבית. אפשר להגדיר משפחות אלה כמשפחות "פוביות". תפיסת עולם זו נוטה לעבור לפחות לחלק מילדי המשפחה, ומלווה פעמים רבות בדפוס של הגנת יתר, מניעת עצמאות והגבלת מרחב הפעילות והאינטראקציות של ילדיהם. אל הילדים מועברת התחושה שבית הספר הוא מקום קשוח ואינו רגיש דיו עבורם, ושהם בלתי כשירים להתמודד עמו.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי ל-School refusal 

טיפול קוגניטיבי - התנהגותי (CBT) מבוסס על שילוב בין טיפול קוגניטיבי וטיפול התנהגותי. 

הטיפול  מבוסס על הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל, יש צורך בשינוי תפיסת המציאות (כפי שמקובל בטיפול קוגניטיבי) לצד צורך בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות (כפי שמקובל בטיפול התנהגותי) ולמעשה, מנסה ליצור שינוי בדפוסי החשיבה (קוגניציה) במקביל לשינוי דרך הפעולה (התנהגות). 

CBT הינו טיפול קצר מועד, המתמקד ב"כאן ועכשיו" – קשיים, מצוקות ודפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים שגורמים להפרעות רגשיות - בשונה מהתמקדות באירועי עבר וניתוח המשמעות שלהם, כפי שנהוג בטיפול דינאמי. CBT עוזר לפתח דפוסים בריאים דרך תרגול מטלות טיפוליות שמטרתן הגברת הביטחון העצמי, הפחתת הצורך בשליטה ופרפקציוניזם, הפחתת מחשבות מעוותות ומטרידות והחזרת תדירות ועוצמת הרגשות הלא נעימים לרמה נורמטיבית. 

פעילויות אשר יקלו על כלל הילדים את החזרה לבית הספר: 

  • אבחון נכון הוא המפתח להצלחתה של ההתערבות. עם זאת, מומלצת בדרך כלל התערבות מהירה ומידית להחזרת הילד לבית הספר באמצעות האדם הכשיר ביותר לכך (גורם חינוכי קרוב לילד או גורם טיפולי) ובדרך האפקטיבית ביותר האפשרית, ובכלל זה ליווי אישי של הילד על ידי מבוגר בשלב הראשוני של החזרה למערכת. 
  • חשוב לשמור על זהותו של הילד כתלמיד - על ההורים להעביר לילד מסר עקבי וברור שעליו לחזור לביה"ס.  
  • אין לגבות את הילד במניפולציות סביב אי הגעתו של הילד. 
  • חשוב לגייס את צוות ביה"ס בסיוע בחזרתו של הילד באופן הדרגתי. 
  • חשוב לשמור על הקשרים החברתיים שלו.  
  • טיפול פסיכולוגי לילד, שייתן מענה לקשייו בביה"ס, בליווי הדרכה הורית. 

לסיכום, כאשר הילד מפסיק ללכת לביה"ס זהותו כתלמיד נפגעת והוא נשאר עם ריק שמתמלא בדיכאון וכישלון. ככל שהילד יישאר זמן  רב יותר בבית, הסיכוי שיחזור לביה"ס קטן. 

nagish
עבור לתוכן העמוד