פורטל החינוך עיריית רמת גן
פורטל החינוך עיריית רמת גן
גודל טקסט

חרדה חברתית - מהי ואיך מטפלים בה?

רונית בודנר, פסיכולוגית חינוכית מומחית - מדריכה ומטפלת קוגניטיבית-התנהגותית (CBT)  

חרדה חברתית היא פחד מופרז מהביקורת של אנשים אחרים על התנהגות בחברה. אנשים עם חרדה חברתית חוששים להיראות עילגים או טיפשיים, חוששים שיראו עליהם  סימני חרדה וחולשה. מה שיוצר אצלם את מוקד המצוקה הוא החשש מהלעג והביקורת של הסביבה. הם מודעים לעובדה שהפחד שלהם מוגזם ומופרז, אך המודעות אינה עוצרת את הפחד. 

כשעוצמת החרדה החברתית מתגברת היא כל כך מפריעה לאדם לתפקד בסיטואציה חברתיות שונות, עד שהוא נמנע מהשתתפות בהן. כמובן שהימנעות כזו אינה מעלימה את החרדה של האדם מפני הסיטואציה החברתית. למעשה, מכיוון שהאדם אינו לומד שהוא יכול התמודד עם המצב המפחיד, החרדה עלולה אף להתגבר. 

ההפרעה נפוצה יחסית- יותר מ-12% יחוו אותה בחייהם. ובכל רגע נתון כ-6% מהאוכלוסייה סובלים מההפרעה. כמות הנשים המתמודדות עם חרדה חברתית גדולה פי שניים מכמות הגברים, למרות שבקרב הפונים לטיפול ישנם יותר גברים מאשר נשים. ההפרעה מתחילה לרוב בילדות או בגיל ההתבגרות, כמעט תמיד לפני גיל 25. בילדות ובגיל ההתבגרות חרדה או הימנעות חברתית הן נפוצות מאוד ויכולות לעבור מעצמן במהרה. מבוגרים לרוב מכירים בכך שהפחד מוגזם או לא הגיוני, ואילו אצל ילדים לא תמיד יש מודעות לכך שהפחד הוא מוגזם. 

חשוב לציין כי ביישנות היא תכונה נפוצה מאוד, אינה מצריכה טיפול אם היא אינה גורמת סבל ופוגעת בחיים. על מנת להיות מאובחן עם חרדה חברתית, הפחד או ההימנעות צריכים להפריע משמעותית לשגרה הרגילה של חיי האדם, לתפקודו בעבודה או בלימודים, לפעילויות או קשרים חברתיים, או שהאדם חווה מצוקה בולטת במצבים חברתיים שונים.  

חרדה חברתית אצל ילדים: 

לילדים עם חרדה חברתית יש הרבה פעמים ליקויים במיומנויות חברתיות בחומרה זו או אחרת.  

ילדים צעירים עם חרדה חברתית עלולים למחות כאשר כופים עליהם להיפרד מהוריהם, להגיב בהתפרצות זעם כשעליהם להתמודד עם מפגש חברתי, לסרב לשחק עם חבריהם, או להתלונן על חולי פיזי (למשל כאבי בטן) בזמן לפני או אחרי סיטואציה חברתית מלחיצה. בניגוד לילדים, מתבגרים, נוטים פשוט להימנע ממפגשים חברתיים או להביע עניין מועט בחברויות עם בני גילם. חרדה חברתית בילדות מאובחנת לעתים קרובת סביב גיל 12, זמן בו החברה מצפה מהילד להגביר את פעילותו החברתית עם בני גילו ובבית הספר. ילדים עם חרדה חברתית עלולים לסבול מיותר מהפרעת חרדה אחת. 

טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי בחרדה חברתית (CBT)  

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הטיפול הנפוץ והיעיל ביותר לטיפול בחרדה חברתית. בניגוד לטיפול פסיכולוגי "קלאסי" מדובר בטיפול קצר מועד אשר במהלכו המטופל לומד טכניקות להתמודדות עם מצבים חברתיים המעוררים את החרדה. בטיפול CBT מושם פחות דגש על ניסיון להבין ולפרש את העבר ויותר עבודה על הבנה של ההווה וטיפול פרקטי. 

שני המרכיבים העיקרים של טיפול CBT:  

א. הבנה של המחשבות, הרגשות וכיצד הם משפיעים על ההתנהגות שלנו. המטופל לומד עם הזמן לאבחן את המחשבות והרגשות שלו בזמן אמת ולהבין את עיוותי החשיבה הגורמים למחשבה הלא רציונאלית שלו שגורמת בסופו של דבר לחרדה.  

ב. חשיפה – המטופל נחשף עם הזמן בצורה הדרגתית ומבוקרת לסיטואציות חברתיות אשר מקשות עליו. זהו התהליך החשוב ביותר במהלך העבודה הטיפולית אשר עם הזמן ועם הניסיון גורם להורדת החרדה בסיטואציות החברתיות השונות. 

טיפול תרופתי בחרדה חברתית 

הדעה הרווחת גורסת כי שילוב בין טיפול תרופתי ובין טיפול CBT מגדיל בצורה ניכרת את יעילות הטיפול. חשוב לציין כמובן שנטילת התרופות חייבת להיות עם מרשם רופא ובהתייעצות ופיקוח מלאים של פסיכיאטר או לכל הפחות רופא משפחה. 

טיפול קבוצתי בחרדה חברתית 

קיימות מספר קבוצות ברחבי הארץ לטיפול בחרדה חברתית. הקבוצות נחלקות בעיקר ל-2 סוגים עיקריים: 

א. טיפול מונחה על ידי איש מקצוע מוסמך שמומחיותו היא טיפול - CBTהיתרון של הקבוצה הוא בכך שניתן לבצע חשיפות מול קבוצה מבוקרת של אנשים ובסביבה תומכת (לדוגמא – הרצאה של מספר דקות מול כיתה או אפילו הקראה של עמוד מתוך ספר). 

ב. קבוצת תמיכה לחרדה חברתית כשהמנחים סבלו גם הם מחרדה חברתית. 

טיפול פרטני בחרדה חברתית 

קיימת אפשרות לטיפול פרטני בחרדה חברתית ע"פ עקרונות טיפול קוגניטיבי התנהגותי.  

בטיפול אנחנו מפסיקים את השימוש בהתנהגויות מגוננות (התנהגויות ביטחון) וחווים את הסיטואציות המלחיצות 'עד הסוף'. קיים גם המון מחקר שמראה שחשיפה ללא התנהגויות מגוננות היא יעילה בהרבה בהורדת חרדה, לעומת חשיפה עם התנהגויות מגוננות. חשוב לציין שגם את ההתנהגויות המגוננות אפשר להוריד באופן מדורג, ורוב האנשים מרגישים הקלה עצומה ושחרור כשהם מוותרים על ההתנהגויות המגוננות שלהם (עידן אדרקה 2013 ). 

טיפול בחרדה חברתית אצל ילדים: 

בטיפול בחרדה חברתית חשוב להכיר את הסביבה החברתית של הילד, כך שחשיפה ותרגול של מיומנויות חברתיות יהיו מוצלחים. בילדים יש להדגיש טיפול במסגרת משפחתית ואילו אצל מתבגרים יש צורך בהתערבות פרטנית ולהתערבות משפחתית אין תרומה מובהקת ליעילות הטיפול. לרמת החרדה של ההורים יש השפעה על תוצאות הטיפול, לכן מומלץ לערב בתהליך הטיפולי הורים שהחרדה שלהם גבוהה. לשאלה אם טיפול פרטני יעיל מטיפול קבוצתי או להיפך, אין כיום תשובה ברורה  

ככל שהילד צעיר יש מקום להדרכת הוריו. ראשית במתן הסבר פסיכו חינוכי על סיבות החרדה החברתית. הסבר לגבי חשיבות החשיפה ההדרגתית והמותאמת למצבים חברתיים ושכלול המיומנויות החברתיות של הילד. ככל שהילד יחווה יותר הצלחות הדימוי העצמי יעלה ויכולת ההתמודדות שלו תגבר. גם במצבים אותם יחווה כקשים או מתסכלים, אם יצליח להישאר במצבים אלה עד שרמת החרדה תרד, כפי שקורה במצבי חשיפה, והוא יחווה את המצב הבעייתי כנסבל וכי הוא מסוגל לשרוד אותו, אזי תקטן עוצמת החרדה וההימנעות ויתחיל תהליך של שינוי. 

טיפים להורים לילדים עם חרדה חברתית: 

  • להקצות זמן לחברים - שים לב לכך שלילד מספיק זמן חופשי להקדיש לחברים. לפעמים הילדים כל כך עסוקים בסוגים שונים של חוגים עד שלא נותר להם זמן פנוי למשחק עם אחרים.  
  • לעודד מפגשים חברתיים - עודד את הילד להשיג רשימה מספרי טלפון של חברים בני כיתתו. בימי חופשה או סתם אחר הצהריים ניתן להשתמש ברשימה ולהזמין חבר לשחק. 
  • משחקי תפקידים - אם הילד מפחד להתקשר לחבר ולהזמין אותו לשחק כי אינו יודע מה לומר בטלפון. אפשר להשתמש במשחקי תפקידים כדי להתאמן על הסיטואציה. 
  • להמעיט בחשיבותם של פחדים טבעיים - הרגע את הילד ואמור לו שזה טבעי להתרגש לפני שיחה עם אדם חדש. חרדה זו היא נורמלית ותשכך ככל שהילד יתרגל את הסיטואציה יותר. 
  • עודד את הילד לאמץ תחביב - תחביבים רבים כמו ספורט או ריקוד הם הזדמנות להכיר ילדים אחרים. נסה לעניין את הילד בתחביב שקורץ לו. 
  • שבח את הילד על הצלחות חברתיות - אמור לילד עד כמה אתה גאה בו כשהוא מצליח. תן לו לדעת שאתה נהנה לראות אותו עם חברים. שבח אותו כשהוא מנסה דברים חדשים כמו למשל להזמין מנה במסעדה. 
  • שינה אצל חברים - בגיל 7-8 ילדים רבים נהנים לישון אצל חבריהם כסוג של פעילות מיוחדת. חלק מהילדים מפחדים מפעילות זו. אפשר להתחיל בכך שהילד יישן אצל קרובי משפחה, סבא וסבתא, או דודים עם ילדים באותו הגיל. ניתן להתחיל בהזמנת ילדים אליכם ואחר כך לשלוח את הילד לאחרים. 
nagish
עבור לתוכן העמוד