פורטל החינוך עיריית רמת גן
פורטל החינוך עיריית רמת גן
גודל טקסט

רגישות חושית

בתוך שלל האבחונים שעושים כיום לילדים ולתינוקות על מנת לפענח התנהגויות מסוימות, ישנה אבחנה חשובה שמרבית האוכלוסיה אינה מודעת לה והיא: האם הילד סובל מעודף או מתת רגישות חושית? ובשפה המקצועית: האם קיימים ליקויים בויסות התחושתי? כעסים ומתחים רבים בין ההורים לילדיהם היו נמנעים לו ידעו ההורים כי קיימת תופעה כזו ואף ניתן לטפל בה. 

ליקויים בויסות חושי משפיעים על התפתחותו של הילד, על התנהגותו, על הישגיו, על קשריו החברתיים ועל מצבו הרגשי. 

מהו ויסות תחושתי? 

ויסות חושי הוא תהליך קליטת גירויים מהסביבה באמצעות החושים שלנו. בתהליך זה אנו קולטים מידע באמצעות מערכות התחושה השונות, מתאמים את הקלט, מעבדים אותו ומשתמשים בו לצורך הסתגלות לסביבה. מערכות התחושה כוללות את אלה המוכרות לנו- ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש – וכן מערכות פחות מוכרות כגון מערכת תחושת המגע ,מערכת תחושת התנועה ומערכת תחושת שיווי המשקל. 

תהליך הויסות התחושתי מתרחש במערכת העצבים ובמוח. אצל רוב האנשים זהו תהליך המתרחש בצורה אוטומטית ורצופה, אך יש כאלה שתהליך זה אינו פועל אצלם כשורה. משהו משתבש בדרך. ההסתגלות לסביבה משתבשת ומופיעות בעיות התנהגות וקשיים רגשיים, ומה שמכונה לעיתים מזג קשה. 

קשיי ויסות ומזג קשה יכולים להופיע בכל שכבות האוכלוסיה ורבדיה. בחלק מהמקרים התופעה היא תורשתית, ואז נפגוש לעיתים יותר מילד אחד עם קשיים מסוג זה במשפחה, ולעיתים אף ההורה יהיה בעל קשיים דומים. 

ליקויים בויסות התחושתי: 

1. רגישות או תגובתיות יתר: 

ילד שסף הגירוי שלו נמוך והוא קולט ,שלא בטובתו, כל גירוי בעוצמה רבה יותר מאשר ילד רגיל, עשוי לעבד את הגירוי הזה בצורה לא נכונה ולהגיב באופן חריג. הוא עשוי למשל לחוות מגע כדוחה ובלתי נעים (גם אם מדובר בחיבוק ונשיקה) ולהגיב ברתיעה ואף תוקפנות. ילד כזה לעיתים יתקשה להסתפר, לגזוז ציפורניים ולחפוף ראש. הוא לא אוהב ללכת לים כי החול מציק לו ואינו אוהב ללכת יחף על דשא כיון שמגרד לו. הוא שונא ללבוש סוודר מצמר, צווארוני גולף, מכנסי גינס ומעדיף טרנינג רך. 

ילד עם רגישות יתר לעיבוד תנועה, למשל, ימנע ממשחקים במתקנים הגבוהים והנעים בגן השעשועים ויקבל על לא עוול בכפו תווית של "פחדן". הוא יעדיף לשחק בארגז החול ובמצבים סטטיים מאשר להתנדנד. ילד עם עודף רגישות בתחום אחד או יותר מפתח התנהגויות שיאפשרו לו להימנע מחשיפה לגירויים. הוא עשוי להיות מבודד חברתית או לחלופין שתלטן ומניפולטיבי כדי לסדר לעצמו את הסביבה כמו שנעים לו. ילד כזה יראה פעמים רבות תנועתי כיון שהוא עסוק בחיפוש אחר גירויים אחרים שיווסתו לו את המערכת. הוא עשוי להיות מאובחן בטעות כבעל קושי בקשב וריכוז, כשלמעשה המקור לכך הוא השקעת אנרגיה רבה בהימנעות מחשיפה לגירויים השונים. 

2. תת רגישות או תת תגובתיות: 

ילדים עם תת רגישות באחד מהחושים או יותר אשר חווים את הגירוי בעוצמה חלשה או שכלל לא מרגישים בו. ילד עם תת רגישות לתנועה יחפש פעילות תנועתית ויהנה מקפיצות מגובה רב. הוא יתנדנד על הכסא באופן בלתי מודע ויתקשה לשבת בנחת מבלי לזוז בפעילות המצריכה הקשבה וריכוז. 

תת רגישות למגע יכולה להתבטא בחוסר תשומת לב להיותו מלא בנזלת או מלוכלך בפניו לאחר האוכל. 

זה לא יפריע לו והוא גם לא יפרוץ בבכי רם כשיפול ויקבל מכה. הוא יגע בכל דבר, יכניס דברים לפה מעבר לגיל ההתפתחות הרלוונטי לכך ויהנה ללכת יחף על מנת לחוות את הגירויים בעוצמה גבוהה יותר. 

3. אבחון, טיפול וטיפים לגן ולבית: 

פונים לטיפול כאשר הרגישות מפריעה לתפקוד בבית ,בגן או בבית הספר.  

אם אכן המרפאה בעיסוק מאבחנת מצב של קושי בוויסות חושי, דבר ראשון יש להביא זאת למודעות בסביבת הילד: בבית, במסגרת הלימודית ואפילו אצל הילד עצמו. הילד לומד כיצד להסביר את עצמו לסביבה, לקחת אחריות על גופו ולומר מה נעים לו ומה אינו אוהב. ההורה יכול להעביר את האחריות לילד, וללמד אותו, למשל, לחפוף ראש בעצמו. אפשר גם להתאים לילד את הסביבה שתהיה אופטימלית בשבילו בגן: שקטה, בלי ריחות חזקים ועם מגע בטוח ומותאם. חשוב לתת לילד סביבה מוכרת וצפויה מראש כדי להכין אותו לבאות (למשל להכינו לפני חוג, יומולדת, מסיבה או סתם מעברים יומיומיים מפעילות אחת לשנייה כמו יציאה לחצר)הידיעה מפחיתה מהחרדה ומהתגובות הקשות ומאפשרת להתכונן לסיטואציה. כמו כן רצוי להודיע לילד לפני שמחבקים אותו, לגשת מלפנים ולא מאחור. מומלץ לא להושיב ילד עם תת רגישות חושית ליד ילד עם רגישות יתר למגע ותנועה. לעיתים משחקים לפה יכולים גם להרגיע: משהו שאפשר ללעוס, לנשוף, לשרוק או פשוט לנשום עמוק. לילד שמחפש הרבה תנועה ניתן לסדר פינה בגן עם שק אגרוף או כריות שעליהן מותר לקפוץ. כמו כן, מומלץ שתהיה בכל גן קופסה תחושתית ובה ספוגים ,מברשות, צמר גפן, טלק, קרם גוף וכדומה. 

בטיפול בריפוי בעיסוק הילד לומד לחוות תנועה ותחושה המתאימות לצרכיו ולהרגיע את המערכת התחושתית באופן יותר סתגלני. ניתן ללמד טכניקות של עיסוי עמוק, הברשות ולבנות תוכנית של דיאטה תחושתית שתיושם בבית ובגן בהדרכת המרפאה בעיסוק. 

nagish
עבור לתוכן העמוד